הדרכון האמריקני תמיד נחשב לחזק ביותר בעולם, אך בחודשים האחרונים מחפשים יותר ויותר אמריקנים אפשרות לקבל דרכון נוסף – מספר ניו-יורק טיימס. ב-2019 יכלו אמריקנים לנסוע בקלות ל-171 מדינות; כיום המספר הוא 87 בלבד – נתון המסביר במידה רבה את המגמה.
ג'וליאנה קליסטרי, תושבת שיקגו ממוצא איטלקי, תמיד רצתה דרכון איטלקי ורק לפני שלושה חודשים גילתה שבניגוד למה שחשבה – החוק שם מאפשר לה לקבל אותו. לדבריה, הקורונה גרמה לה להגיע למסקנה, שהדברים החשובים ביותר בחיים הם המשפחה והזהות. קליסטרי פנתה לסוכנות המסייעת לקבל דרכונים איטלקיים, והצטרפה למאות שעשו זאת לפניה. קליסטרי מתכננת להגר לאיטליה עם אימה ובתה ברגע שתקבל את הדרכון; "הגישה כאן אנוכית לגמרי, אין שום תחושה של אחדות", היא מסבירה.
לדברי הטיימס, השתוללות הקורונה בארה"ב גרמה לכמה אמריקנים להגיע למסקנה, שיש משהו באפשרות לקבל אזרחות שנייה או היתר מגורים קבוע בחו"ל. יש העושים זאת משום שהם מאסו בפוליטיזציה האוכלת בכל חלקה טובה בארה"ב. אחרים אומרים שזוהי פוליסת ביטוח, דרך להבטיח בעתיד את חופש התנועה. ואילו יש מי שהגיעו לשורשיהם כאשר מצאו עצמם פנויים-מאונס בשל המגיפה, והחליטו שזה הזמן לממש רעיונות עליהם דיברו לפני שנה-שנתיים.
יש שני מסלולים להשיג דרכון שני שאינם מחייבים מגורים או עבודה בחו"ל: להוציא הרבה כסף או להוכיח שהלאומיות הנוספת התקבלה בירושה. מדינות רבות מציעות ויזת תושבות למי שמשקיעים בהן, מה שמכונה "הוויזה המוזהבת". קפריסין, סנט לוציה, גרנדה, מלטה, טורקיה ומונטנגרו מעניקות ויזות כאלו לזרים שמשקיעים או רוכשים נכסים בהן. מובן שהחוקים משתנים ממדינה למדינה: בקפריסין ההליך נמשך 12-8 חודשים, לעומת שלושה בלבד במונטנגרו.
מדובר בתהליך יקר. מעבר להשקעה הנדרשת במדינת היעד, יש לשלם לעורכי הדין המטפלים בקבלת האזרחות או הוויזה. המשרד הבריטי הנלי ושות', המייעץ ללקוחות עשירים בתהליך זה, גובה החל ב-20,000 אירו ועד 500,000 אירו, תלוי במידת המורכבות של המקרה. משפחות המבקשות לעבור מדינה צריכות להביא בחשבון גם את עלויות החינוך והבריאות, כמו גם את הזמן שיידרש לקבלת האזרחות/הוויזה.
המסלול השני הוא אזרחות בירושה. מי שהיגרו לארה"ב יכולים לקבל אזרחות של ארץ המוצא, אם יוכיחו ששרשרת האזרחות לא נותקה במשך מספר דורות. למשל: מי שברחו מלטביה בשל רדיפות הנאצים או הסובייטים, יכולים לקבל כעת אזרחות. יוצאי איטליה – 16.5 מיליון כאלה חיים בארה"ב – יכולים לחדש את האזרחות אם הוריהם, סביהם או הורי-סביהם היו אזרחי איטליה. מסלול זה זוכה לאהדה בקרב צאצאי מהגרים בארה"ב, אך ברוב העולם הוא קשה למדי ומעניק פחות יתרונות לאזרחי ארה"ב. בחלק מן המדינות האזרחות עוברת רק במישרין מהורה לילדו, חלקן אינן מתירות אזרחות כפולה או משום שהדרכון הנוסף אינו מעניק יותר אופציות של תנועה וחינוך חינם.
כאמור, הטיימס אומר שמדובר במגמה התופסת תאוצה בחודשים האחרונים וקשורה במישרין לקורונה. סוזן פריחוראס החלה בתהליך לקבלת אזרחות יוונית בשל הפער שראתה בין ההתמודדות עם הקורונה באירופה ובארה"ב. היא אינה מתכוונת לעזוב את ארה"ב, אך דרכון נוסף יאפשר לה ולבעלה לנסוע ליוון – ומשם ליתר מדינות האיחוד האירופי – אפילו אם יהיו בעתיד מגבלות על הכניסה לארה"ב, ויאפשר לילדיהם לחיות ולעבוד ברוב אירופה. הסוכנות המסייעת לפריחוראס אומרת כי מספר הפניות אליה הוכפל פי שלושה בשל הקורונה. ההליך יכול להימשך בין שלושה חודשים לשלוש שנים, והסוכנות גובה 2,000-600 אירו.
דייב גאלו, תושב סן פרנציסקו בן 73, החל את תהליך האזרחות האיטלקית לפני שנתיים וסיים אותו בפברואר השנה. לדבריו, הקורונה חיזקה את אמונתו בכך שקיבל את ההחלטה הנכונה. "כאן אין לזקנים שוב דבר פרט לבתי אבות", הוא מסביר. כאשר ביקר לראשונה באיטליה ב-2015, גילה שבעה בני-דודים שעל קיומם לא ידע. גאלו מתכוון לעבור, ברגע שהדבר יתאפשר, לעיירה בצפון איטליה שממנה הגיע סבו לארה"ב. יש בה מעט תנועה, החיים זולים יותר, הוא יהיה מוקם בכרמים ולדבריו יהיה לו קל יותר לתקשר עם התושבים. בגילו המתקדם ברור לו היכן הוא רוצה לבלות את שארית חייו: באיטליה.
