למרות שאני לא ממש דתי, פועם בקרבי לב יהודי חם שמדי פעם נצבט בכאב ומזכיר לי את קיומו. ובאמת, קשה להישאר אדיש למראה פרופסור גמזו, ראשי משרד הבריאות, שרי הממשלה, חברי הכנסת ואפילו כתבי הבריאות של ערוצי הטלוויזיה מתייסרים ומתפתלים "עומדים חיוורי פנים ולא מוצאים תשובה".
הם חכמים, מנוסים ובעלי טונות של רצון טוב. הם לא חוסכים בזמן ולא חוסכים בכסף, הופכים כל אבן בניסיון למצוא דרך ביניים שתאזן בין הרצון להוריד את היקף התחלואה לבין השאיפה לשמור על כלכלה מתפקדת. לכן, כל כך מתסכל שזה לא מצליח להם. אבל כידוע מוחות גדולים לפעמים מדלגים על פרטים קטנים ובדיוק בשביל זה אני כאן.
במילים אחרות, פרופסור גמזו מזכיר לי את הסיפור על האיש שהיו לו שני סוסים שהיו דומים כל כך שאם הלבן לא היה גבוה בסנטימטר מהשחור לא היה מצליח להבדיל ביניהם. כיוון שלהבין את הבעיה זה חלק גדול מהפתרון, תרשו לי להתעכב על זה עוד קצת ולהסביר.
בכל המדינות בהן הכתה המגפה רק מיעוט באוכלוסייה חלה. בכל מקום שנפגע היו מוקדי תחלואה ואזורים שכמעט לא נפגעו. אין מדינה או מקום בה המגפה נפסקה בגלל שרוב האוכלוסייה נדבקה. לכן, למרות שהמחלה לא מאוד קטלנית, פוטנציאל ההתפשטות והנזק שלה עצומים אם תתפשט באופן מהיר ולא מבוקר. מצד שני באותם מקומות שכן הצליחו להשתלט על מוקדי ההתפרצות באמצעות צעדים שונים ובראשם סגר המגפה נעצרה.
נכון להיום, ברמה העולמית והארצית אין לנו דרך לעצור את המגפה כליל אך יש לנו דרכים לשלוט על היקפה. אין ברשותנו חיסון, אין לנו טיפול מונע ואין טיפול שבאמת יעיל ובעיקר אין לנו מושג מתי המצב ישתנה. אמצעי האבחון שעומדים לרשותנו הם בעלי רגישות נמוכה, עלות גבוהה וזמינות לא מספיקה. ריחוק חברתי, עטית מסכות ושמירה על היגיינה ממתנים את קצב ההדבקה אך לא מונעים אותה כליל. הכנסת מגעים של חולים מאומתים לבידוד היא צעד מועיל אך לא מספיק והפתרון היחיד שבאמת עבד סגר כללי הוא הרסני למשק. אז מה עושים?
לפני שאני מגיע לעיקר עוד סיפור קטן. יושב איש כשרגלו האחת במים בטמפרטורה של 10 מעלות ורגלו השנייה במים בטמפרטורה של 80 מעלות וצועק עד לב השמים. עובר סטטיסטיקאי לידו ואומר, לא מבין למה האיש צועק? לפי חישוביי הטמפרטורה הממוצעת של המים היא נעימה 45 מעלות.
וזו בדיוק הטעות של גמזו, הוא גוזר גזירה שווה על כולנו. כמעט מחצית התחלואה בארץ מקורה במספר קטן של ישובים חרדים וערביים. עצרת את המגפה שם והורדת את התחלואה לרמה נסבלת. כל מה שהיה צריך לעשות הוא סגר על מוקדי התחלואה. לא סגר נושם, לא סגר גמיש, סגר אמיתי אבל מקומי. בלי לצאת מהיישוב ורצוי בלי לצאת מהבתים. תפילות במרפסות, אספקת אוכל לבתים וענישה לכול מי שמפר את ההנחיות. זה לא מסובך לוגיסטית, זה לא יקר, זה לא דורש שינוי בחוק ולא היערכות מיוחדת כל מה שנדרש הוא החלטה אמיצה.
אבל איכשהו זה לא קורה והמדינה מתייחסת ליישובים בהם יש חולים בודדים כמעט כמו לישובים בהם יש עשרות או מאות חולים חדשים ביום. הרמזור של פרופ' גמזו נתקע על צהוב מהבהב, וכולנו תקועים בצומת. למה? ככה. כנראה לא נוח לקובעי המדיניות מבחינה ציבורית ופוליטית להטיל סגר רק על מוקדי התחלואה ויותר פשוט עבורם להעניש את כולנו, כדי לא להרגיז וכדי שלא יאשימו אותם בהפליה. מדיניות הסגר הכללי הגיונית ומועילה מבחינה רפואית כמעט כמו לתת כימותרפיה לכול תושבי המדינה כי כמה אנשים חלו בסרטן. למה שרק הם יטופלו, אולי גם האחרים יחלו, לא יותר נכון שכולם יקבלו טיפול?
אבל הרי בשביל זה בדיוק הממשלה בחרה באיש מקצוע, רופא ולא באחד הפוליטיקאים. לא כי מישהו באמת מאמין שרופא ינהל את המאבק טוב יותר ובוודאי לא כי מישהו חשב שיהיו לו רעיונות מבריקים שאיש לא חשב עליהם, אלא כדי לתת לציבור תחושה שההחלטות התקבלו משיקולים מקצועיים וענייניים ולא משיקולים פוליטיים ובמיוחד כדי שאם וכאשר ידרשו צעדים לא פופולריים, כמו זה שאני מציע, יהיה איש מקצוע שיעמוד מאחוריהם, ייקח אחריות, יסתכל לציבור בעיניים ויגיד שזה מה שצריך לעשות ואין ברירה. אז אל תחכה, רוני, שמישהו אחר יציע את זה, זה לא יקרה, לפוליטיקאים יש שיקולים משלהם.
במקום בו אין אנשים תהיה אתה איש. המדינה נתנה לך כוח, תשתמש בו. לך בכוחך זה והושעת את ישראל.
