במהלך שנת 2019 התרחשו ברחבי העולם עשרות פיגועים של המדינה האיסלאמית או בהשראתה, בעיקר בחודשים אפריל-אוגוסט (בעקבות אובדן עמק הפרת בסוריה) ובדצמבר - בו בוצעו כשישים "פיגועי נקמה" בתגובה להריגת מנהיג התנועה אבו בכר בגדדי והדובר אבו חסן מהאג’ר. באמצעותם שודר מסר ברור - הארגון מצליח להתארגן מחדש לאחר מות הח'ליף ואף להגביר את נפח פעולותיו בשטח. פרוץ משבר הקורונה אִפשר למדינה האיסלאמית לנסות ולהציע סדר יום ג'יהאדיסטי חדש. מחד-גיסא הביא המשבר לצמצום השקעתן של מדינות המערב במאבק בטרור ולהפחתת הלחץ הצבאי מצידן על המדינה האיסלאמית. מאידך-גיסא הוא אִפשר לארגון להציג את המגפה העולמית כעונש שְׁמֵימִי ל"כופרים", "עובדי האלילים", ו"נוטשי האיסלאם" בניסיון להרחיב את שורותיו ולנצל את החלשות המערב "החוטא" לחידוש הג'יהאד. ואכן בחודשים האחרונים ניתן לזהות עלייה ניכרת בהטפות לחזרה בתשובה והיקף פעילות הטרור המצביעה על שכלול הטקטיקה והאסטרטגיה של המדינה האיסלאמית. בחודש מאי לבדו ביצע הארגון כארבע מאות מתקפות טרור ברחבי העולם, מרביתן בגל פיגועים מסונכרן במחצית החודש (שכונה "פשיטות ההתשה"), שהביאו למאות נפגעים. פעילות נוספת שבלטה לאחרונה קשורה לסחר בסמים: בסוף יוני נתפסו באיטליה 14 טון של אמפטמינים (שערכם כמייארד אירו) שעל-פי הערכות יוצרו על-ידי המדינה האיסלאמית בסוריה לצורכי מימון טרור. במקביל ממשיכה המדינה האיסלאמית לאתגר את מדינות האזור ובעלות בריתן:

• בעירק מנצל הארגון את הפחתת פעילותם הצבאית של כוחות הביטחון המקומיים והסגת צבאות ארה"ב והקואליציה מהמדינה למאבק נמרץ, בעיקר במחוזות כרכוכ, דיאלא וצלאח א-דין: תקיפת בסיסי צבא ומתקנים, מארבים ופשיטות, הפעלת מטענים, ירי נשק קל וצלפים, שיגור רקטות ושריפת שדות חקלאיים. בחודש מאי ביצע הארגון, לטענתו, 226 התקפות ברחבי עירק בהן נהרגו או נפצעו 426 בני אדם.

• בסוריה מתמקדת פעילות המדינה האיסלאמית בעמק הפרת (מרחבי רקה ודיר אזור-מיאדין) ובדרום המדינה (מחוז החוראן) ומתאפיינת בפגיעה בנציגי המשטר, תפיסת שבויים והוצאתם להורג, הפעלת מטענים נגד כלי רכב, הצבת מארבים, תקיפות בירי נק"ל וחיסולים.

• באפגניסטן נמשכת פעילות ערה במחוז ח’ראסאן ובכללה לא מעט פיגועים קטלניים כפיגוע ההתאבדות במרץ נגד מקדש סיקי בקאבול (25 הרוגים ופצועים), פיגוע התאבדות במאי במחוז ננגרהאר בקרב כוחות הביטחון האפגאנים (25 הרוגים), ופיגוע במאי בבית חולים בקאבול (24 הרוגים).

• במצרים ממשיך הארגון בפעילות התקפית נגד הצבא המצרי הנתפס כ"בעל ברית" של היהודים והנוצרים במגוון מחוזות, ובעיקר בחצי האי סיני.

• ב"מחוזות" המדינה האיסלאמית ברחבי העולם, ממערב אפריקה ועד הפיליפינים, נמשכת הדינמיקה של התקפות על אוכלוסיות מקומיות "כופרות" וחיילים. בניגריה ובמוזמביק, למשל, תקף הארגון מחנות צבא והפעיל אמצעי טרור נרחבים בינסיון להשתלט על כפרים ועיירות ולכונן שלטון חלופי.

לצד ההתקפות הרבות ממשיכה המדינה האיסלאמית במערכה תעמולתית נמרצת תוך ניצול פלטפורמות המדיה החברתית (כטוויטר, פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם וכיו"ב), הוצאה לאור של ביטאונים, והפקת סרטונים - במאמץ למשוך תומכים לשורות הארגון ולהטיל פחד על אויביו. כך למשל מוצגים בגאווה באחד הסרטונים המופצים בטלגרם ("התז את הראשים") דפוסי פעילותו האכזריים של הארגון כעריפת ראשים וענויים במטרה לעודד פעילים להתמיד במלחמת הקודש. אין לשכוח שכוח המשיכה הרעיוני של הסלפיה-ג'יהאדיה לאיחוד הקהילה המוסלמית תחת דגלה השחור של הח'ליפות האיסלאמית נותר בעינו אף לאחר אובדן טריטוריות, חיסול ח'ליף או התפשטות המגיפה. המדינה האיסלאמית אומנם חדלה מלנהל את הח'ליפות אך נותרה ארגון טרור סלפי-ג'יהאדיסטי גלובלי מוכר. הקורונה היא רק "חייל בשליחותו של אללה" שנשלח לסייע במאבק הצודק להבסת "הכופרים" ולהפצת האיסלאם "בדרך החרב". ניתן להעריך לפיכך שבלימת התפשטותה המחודשת של המדינה האיסלאמית בעירק ובסוריה תחייב מעורבות צבאית רציפה ועמוקה של הקואליציה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון המקומיים, אם כי מעורבות מעין זו לא נראית סבירה בעתיד הקרוב.