תוך התבוננות במפת המזרח הקרוב לאור השלום עם מדינת האמירויות הערביות נזכרתי בסכסוך הרוסי-מערבי סביב פתיחת "חזית שניה" במלחמת העולם השנייה. התוכנית האמריקנית-ישראלית פותחת חזית שניה נגד אירן, כך שמעתה אין רק נסיון למצור אירני על מדינת ישראל באמצעות סוריה, חיזבאללה, החמס של עזה וכנראה גם טורקיה המוסלמית. מעתה יש מצור גם על אירן, בגבולה הדרומי כאשר מדינת האמירויות בסוף המדבר הסעודי חודרת עמוק לתוך המפרץ הפרסי במשולש טריטוריאלי מחודד בקצהו - מול מיצרי הורמוז - ומסוגלת לנעול גם את הצי האירני מיציאה מן המפרץ הפרסי.
הנתונים הגאופוליטיים האלה מסבירים את המניע האמיתי לשלום שפרץ כאילו לפתע בין האמירויות לבין ארה"ב וישראל, והמניע הוא כמובן לא גחמת-בחירות של ביבי כפי שמדיה השמאלנית מנסה לצייר - אלא מהלך אסטרטגי מובהק ומבריק שבא עוד בטרם התחזקה אירן עד כדי פתיחת מלחמה, או עד לנסיון לפגוע בפצצות-אטום במדינת ישראל. זהו מהלך של פתיחת "חזית שניה" נגד אירן המטיל עליה מצור כפי שהיא מנסה להטיל עלינו דרך סוריה ובעזרת ארגווני-החבלה שהיא מארגנת ומעודדת.
חשוב לסקור את פרשת "החזית השנייה" במלחמת העולם השנייה - כדי להבין טוב יותר את חשיבות המהלך האסטרטגי המקביל כאן. ב-22.6.1941 פלש הצבא הגרמני לפי תוכנית "ברברוסה" לתוך ברית-המועצות בשלושה ראשים, עם כוח אדיר של כשלושה מיליון חיילים ומתוך כוונה לכבוש במהירות את כל רוסיה האירופית. בתוך שלושה וחצי חדשים הושמד כמעט כל חיל-האויר הרוסי; הושמדו אלפי טנקים ונשבו כמיליון חיילים סובייטים. מיום-הפלישה ואילך לא פסקו מאמציו של סטאלין לגייס את עזרת המערב לפתיחת "חזית שניה" נגד הגרמנים בתוך ארצות-אירופה הכבושה - כדי להקל על הסובייטים להתגבר על הגרמנים בארצם. הרוסים חשו שהם משלמים כמעט את כל מחיר-המלחמה בנפש ובציוד - ואילו האנגלו-אמריקנים משהים את מלחמתם ומאפשרים את הקזת-הדם המאסיבית של העם הרוסי. במאמץ דיפלומטי שנמשך שלש שנים תמימים דרבנה בריה"מ את המערב לפתח את החזית שניה - אך לשווא. רק ב-6.6.1944 פלש המערב באלפי ספינות הקרב שלו לחופי אזור "נורמנדי" הצרפתי - ובכך נפתחה החזית השנייה - והוחש סוף המלחמה שנסתיימה פחות משנה לאחר-מכן.
כל מי שעדיין חווה ואפילו פאסיבית ובעקיפין את מלחמת העולם השנייה באירופה - וכל מי שקורא את הספרות ההיסטורית על אותה מלחמה - אינו יכול שלא להזכר במונח "החזית השנייה" שדרשו הרוסים מן המערב כי היא הייתה חיונית לנצחון טוטאלי על גרמניה הנאצית ובמהירות האפשרית.
ובחזרה אלינו ולמצבנו - ברור לכל וגם לשונאיו בתקשורת שראש הממשלה נחון בהשכלה רחבה ובאינטואיציה מדינית נכונה. האיש מצביע מזה שנים רבות על כך שהאויב האירני הוא המסוכן ביותר למדינת ישראל - הרבה יותר מהסכנה הנשקפת מן הפורעים "הפלשתינים" על פלגיהם. הוא יודע שאירן גם בימים קדומים של ההיסטוריה הגיעה במלחמותיה עד לפאתי יוון - וגם מכיר את תולדות מלחמת העולם השנייה והמאבק הרוסי בעד פתיחת "חזית שניה". לכן - הוא ושותפו הפוליטי טראמפ - המציאו מהלך אסטרטגי המזהיר את אירן מפני מלחמה בישראל. זאת החזית השנייה של אמריקה, מדינת ערב התומכות בה - ושלנו.
גם אספקת-הנשק שכנראה ארה"ב רוצה לספק לאמירויות - היא ערובה לכך שבמקרה של מלחמה באירן - ניתן יהיה להשתמש במטוסים מתוך בסיסים אמריקניים שיוקמו באמירויות קרוב לגבול האירני. בלי בסיסים כאלה יהיה קשה להציב צבא אמריקני מול חופי אירן הדרומיים. ברור שישראל לא יכולה לתמוך עקרונית במתן נשק כה מתקדם בידי הערבים - אך אם הנשק הוא בידי האמריקנים או נתון לרשותם - אין טוב מזה.
ואם טראמפ ירשה לעצמו לשאול בשובבות בסוף השיחות הטלפוניות שלו עם ביבי - "ומה עם הבג"ץ שלכם? - ומה עם משפטי-העלילה נגדך ? - ומה עם הפגנות-הטרור שמול ביתך, ואיך אתה מרשה שכמה משפטנים בביה"מ העליון מבטלים את מדיניות ההגירה של הממשלה שלך?" - יש להניח שביבי יענה לו: - "אדוני הנשיא, יש זמן לכל דבר והפתגם אצלנו הרי אומר "לנטרל טורקי - ולנוח". עת לכל דבר, קודם נחזק את החזית השנייה".
