המציאות מכתיבה את תחושות הביטחון והחרדה של אזרחי ישראל, בעיקר בדרום. מי אחראי למציאות זו? מי אחראי למצב בו ארגון טרור מוריד על ברכיה מדינה שלימה ושולח אותה לממ"ד בכל שעה שיחפוץ בכל רגע שירצה? המציאות הנוכחית מתבטאת באופן הבא: שבוע אחרי שמיליוני הדולרים הקטרים נכנסים לרצועה, מתחילים זרזיפי איומים, נעשים ניסיונות לקבל רווחי משנה, הגדלת שטח הדיג, העברת סחורות מחוץ למקובל.
בלוני תבערה ראשונים מתחילים לשייט ולשרוף את שדות הדרום. צה"ל מבליג, צה"ל מכיל, צה"ל סופג, ארגונים נוספים בפאזל הטרור העזתי משגרים רקטות, קסאמים. צה"ל מגיב בהתקפה שאת תוצאותיה אין איש רואה, את יעילותה אין איש יודע. כוחותינו שבו בשלום. הממ"דים שוב התרוקנו, הפחד והחרדה מעמיקים בלב הילדים, המבוגרים, חוסר אמון הציבור גובר מרגע לרגע. בשבוע השלישי בלוני התבערה והנפץ הם שיגרה, כמות בלוני הנפץ והתבערה עצומים. אלפי דונמים בוערים, אלפי כבאים, חיילים. חקלאים מתמודדים עם המציאות הקשה, השורפת, המכלה. מאות אלפי עיניים נתלות בשמיים, תוהים: קסאם או בלון? ממ"ד או להישאר במרחב הציבורי?
ובשבוע בו אמורים לעבור שוב עשרות מיליוני דולרים לרצועה פרץ האיומים גואה, שיגור הבלונים מתגבר, האולטימטומים מתעצמים, הריצה לממ"דים מתישה, הלבבות של הילדים רוטטים והנפש של המבוגרים סוערת. והרצים יוצאים דחופים למצרים, לקטר, למושיעי ישראל החדשים. השליח נכנס עם המזוודות ובהן הקרן והבונוס הנוסף כדי להרגיע את המאיימים המצליחים לסחוט עד לטיפה האחרונה את הלימון הישראלי המוכה, החבול והמושפל. ובשולי המציאות העגומה, המטרידה והמדאיגה, בה ארגון הטרור לוקח מדינה שלימה כבת ערובה, ברצותו יורה, ברצותו משגר, והארגון הזה הוא המבשר לאזרחי ישראל כי לאחר שנכנסו עשרות המיליונים עם הבונוסים הוכרז על הפסקת שיגור הבלונים עד להודעה הבאה.
את הריטואל הזה נדמה היה כי הרמטכ"לים במיל', אשר הבטיחו לפני חודשים אחדים כי ישראל לפני הכל והם יעצרו את העברת הכספים לארגון הטרור ולא יתנו לטרוריסטים את חפצם, ולא יהיו סחיטים כמו ראש הממשלה הנרפה, הלחיץ והסחיט, יושבים עמו באותה ממשלה, ותחת שרביט שר הביטחון ושר החוץ מועברים כספי האולטימטום כולל הבונוס בראש חוצות, בלי בושה, בלי כלימה. הלפיתה הבלתי נגמרת, הבלתי אפשרית של ביטחון ישראל על-ידי ארגון הטרור חייבת לקבל מענה אחר, שונה, שובר שיווין. את המשוואה החייבים לשנות.
