קדחת הקניות לרגל חגי תשרי בעיצומה, המזון על נייר הטואלט שנרכש לסגר הראשון כבר נגמר, בעלי חנויות המזון והמרכולים הם כנראה היחידים שמחייכים בימים עצובים אלה כל הדרך אל המציאות המאתגרת והמורכבת. המראות של תורי הנצרכים העומדים בפתחי עמותות וארגונים המחלקים מנות מזון הוא מעמד של חסד לצד הבושה, מעמד של צדקה לצד הכלימה.
התורים בשנת מגיפת הקורונה יתארכו מאוד. המציאות יצרה עניים חדשים ונצרכים שלא עמדו מעולם בתור, מטה לחמם של רבים נשבר, יציאה לחל"ת, פיטורים, תוכניות חיסכון שנבלעו במצוקת השנה האחרונה, כל אלה יצרו מחסור תודעתי, תחושתי ואמיתי.
התורים יתארכו, התרומות יכווצו, הביקוש יגבר וההיצע יפחת, מנת המזון בקופסה החומה הנעולה בסרט הדבקה עבה מכילה מזון שיספיק לארוחה אחת. ומה על הימים הבאים? השבועות הבאים? החדשים הבאים?
עמותות הצדקה והחסד ראויות לכל שבח והלל אך הן אינן מעניקות פתרון אמיתי, פתרון קבע, אלא מאפשרות לחיות את הרגע, את הארוחה, את המציאות העכשווית, ומחר? אלוקים גדול או שמא המינוס גדול, החוב גדול, הרעב גדול, הביזיון גדול.
התורים השנה יארכו מאוד, פרצופים חדשים, עיניהם כבושות בקרקע, מבטם בוהה ברצפה, יושיטו יד רועדת לאחוז בחבילה החומה, ליבם מפרפר בבקשם עוד חלה לחג, רגליהם כושלות והם מבקשים רק לברוח מהמקום בו לא חשבו שלעולם יעמדו.
התורים יתארכו ואת שרשרת ההדבקה הזו שום חיסון לא יקטע. רק פעולה אחת תפסיק את מסע ההשפלה הנוראי בתורי החמלה והחסד המתארכים, התערבות ממשלתית מהירה, מקצועית, יסודית, ומקיפה. פעילות ממשלתית לחוסן תזונתי מתוך כבוד, ללא תורים, ללא חרפה והשפלה. זה אפשרי, כל סיעות הבית, יחברו יחדיו ליצירת רשת ביטחון תזונתי, אשר תשען על רשת ביטחון תעסוקתי. לא אבטלה וחסד אשר יקבעו את חוסר המעש כי אם פעולה ממשית לעידוד תעסוקה יזומה, ליציאה להכשרות מקצועיות, לעבודה בפרויקטים לאומיים, לעבודות שמזמן ננטשו על-ידי 'עם המנהלים', לא לקופסה חומה עם נייר דבק עבה זקוקים האזרחים, לא לעוד חלה לשבת או לחג, כי אם לביטחון תזונתי המכבד את העמלים.
התורים לרגל חגי תשרי יתארכו השנה, הערכה ותודה למובילי עמותות הצדקה והחסד, על-אף שזהו תפקידה של הממשלה בסדר העדיפות הלאומי. חייבים לקטוע את שרשרת התורים הזו ולטפל בה באופן משמעותי ביותר. זה אפשרי, זה רק תלוי בהחלטת הממשלה. שלום לקופסה החומה ברוכה הבאה להחלטה הנדרשת, שבענו מתורים ועייפנו מבושה.