הטבע האנושי
זהו חלק מן הטבע האנושי, לחפש אשמים. מייסד השיטה הינו, בכבודו ובעצמו, אדם הראשון. אחרי שאכל מן העץ האסור (בראשית ב'), מיד שלח את אצבעו וטען: "האישה אשר נתת עמדי"! האישה אשמה!
אלא שבורא עולם 'לא קנה' את הסיפור, והטיל את האחריות, ואת העונשים המתבקשים, על כל המעורבים במחדל: האדם, האישה, והנחש. המסר המקראי, אולי המסר הישיר הראשון שבתנ"ך, הוא שאף אחד אינו חי בתוך בועה. לכל מעשה, לכל אקט, יש השפעה על המרחב הציבורי והאישי, כל פעולה של אדם בודד יש לה השפעה גם על הזולת, וכולנו ערבים זה בזה. כן, לא "ערבים זה לזה", כפי שיש הטועים ואומרים. ערבים "זה בזה" - ההשפעה היא פנימית, האחד בתוך השני.
בימים טרופים אלו, שעוברים על מדינת ישראל, עם תחלואה מתגברת, מספר נפטרים שמאמיר כמעט מיום ליום ומאות אלפים שקרסו כלכלית, טבעי לחלוטין שאנו מחפשים 'אשמים' במצב. ויש כאלו, לצערנו, למכביר. רובם ככולם יושבים בתוך המערך המושחת הנקרא "ממשלת ישראל ה-35", פוליטיקאים שלא אכפת להם משום דבר פרט לעצמם, והם רומסים כל מה שנקרא בדרכם הפוליטית. כולל את המדינה ואת האזרחים.
אבל יש בעיה נוספת, שהיא שורש כל הרע במדינת ישראל והיא האשם העיקרי במצב: היעדר משמעת. ובנקודה הזאת, כולנו אשמים.
חוסר מוחלט במשמעת
צריך לשים את הדברים על השולחן: אזרחי ישראל, לפחות בחלקם הגדול, אינם מבינים 'משמעת' מהי, והם אינם ממושמעים. אם אזרחי ישראל היו ממושמעים, הם היו מצייתים להוראות החוק לגבי התנהגות רכב על הכביש. לא היו נוהגים במהירות מופרזת, לא היו עוקפים מימין, לא היו נכנסים לצומת באור אדום, לא היו צופרים בניגוד לתקנות, והחיים של כולנו היו יותר טובים כאן.
אם אזרחי ישראל היו ממושמעים, הם לא היו מלכלכים חניונים ופארקים בכל רחבי הארץ. לא היינו רואים שקיות חטיפים ריקות בכל פינה. לא היינו חוזים בנחלים מטונפים. לא היינו מבקרים ביערות שהפכו למזבלה. אם אזרחי ישראל היו ממושמעים, הם לא היו מעשנים במקומות שאסור, או מכבים סיגריות על המדרכה. האוויר שכולנו נושמים היה נקי יותר ונעים יותר.
אם אזרחי ישראל היו ממושמעים, לא היו דחיפות בתורים לאוטובוסים או בכניסה וביציאה ממעליות. אם אזרחי ישראל היו ממשומעים, לא היינו נמצאים כעת במצב הקטסטרופאלי בו אנו עומדים עם מחלת הקורונה בארץ.
בראיון לאסתי פרז בן-עמי (6.9.2020) אמר ד"ר מיכאל הלברטל, מנהל בית-החולים רמב"ם בחיפה: "...והמחלה היא מחלה מאוד קשה... יש פתרון בקצה האצבע שלנו, שזה המסכה. ואם אנשים היו ממושמעים אנחנו פשוט לא היינו שם!!! מדובר בפעולה שאם כל אחד מאיתנו, כל אחד מאזרחי מדינת ישראל יעשה אותה, וישמע לנהלים המאוד-בסיסיים האלה... זה הכל ימנע"!!!
זלזול בהנחיות
כל שעליכם לעשות זה לצאת לרחוב ולהסתכל מה קורה. אמת, הרבה אנשים עוטים מסכות. אבל גם הרבה - הרבה מאוד! - אנשים מזלזלים בכך. מכסים עם המסכה את הסנטר (מקור נשימה חדש...) במקום את הפה ואת האף, או שמטיילים להנאתם בלי מסכה כלל. ההתנהגות המופקרת הזאת חוצה מגזרים, לא יודעת גבולות גאוגרפיים, וחובקת אנשים ונשים בכל הגילאים. וצריך לזכור: מי שאינו עוטה מסכה מהווה סיכון לזולת, והתנהגותו משדרת לסביבה: לא אכפת לי מכם. לא אכפת לי להדביק אתכם! לא אכפת לי שתמותו! לא אכפת לי מגורל המדינה! אגואיסטיות מחרידה, היעדר מוחלט של משמעת. האנשים הללו, שאינם עוטים מסכות, אונסים את בריאותנו ואת הכלכלה שלנו, וזהו אונס בנסיבות מחמירות!
ולא רק במסכות מזלזלים כאן. גם בהנחיות האחרות. מקיימים חתונות מרובות משתתפים, הופעות שבהן האומנים והקהל אינם שומרים על הנחיות הריחוק (והמסכה). מאפשרים לברסלבים הזויים לנסוע לאומן בידיעה ברורה שהם ייצרו שרשרת הדבקה איומה ונוראה. על אלו האחרונים אמר ד"ר הברטל באותו ראיון לאסתי פרז בן-עמי: "איום ונורא! כולנו נשלם על זה"!
הכל מתחיל בחינוך
ההתנהגות המטורפת של הברסלבים, שלמרות המצב ולמרות כל האזהרות דורשים שיאפשרו להם להגיע השנה לאומן על-מנת להמשיך ולקיים את ה'עבודה הזרה' שלהם, היא דוגמה מצויינת לשורשי הבעיה של החברה הישראלית. כפי שאמרנו, היעדר משמעת. "לא - פירושו לא"! כך מנסים לחנך גברים כאשר מדובר בכבוד גוף האישה. והכלל הזה נכון לכל דבר ועניין: "לא" פירושו "לא!". הסירוב לציית להוראה השלילית הזו הוא פונקציה של היעדר משמעת. וישראלים, מה לעשות... לא מוכנים לשמוע כשאמורים להם "לא". זה מתחיל עם החינוך בבית. אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי הורה אומר לילדיו "לא" אבל הם 'מצפצפים' על ההוראה, כבר הייתי מיליונר... אני רואה אותם ברחובות, בקניונים, בפארקים. הילדים משתוללים. ההורים מנסים לרסן אותם: "לא!... אל תעשה את זה!..." אך הילדים ממשיכים בשלהם, וההורים נכנעים ולא דורשים ציות, כפי שצריך היה להיות.
זה נמשך בבית הספר. תשאלו את המורים כמה אחוזים מיום העבודה שלהם מושקעים בניסיון להטיל משמעת על התלמידים... גם בצבא המשמעת היא לא מה שהייתה פעם. תקופת הקורונה היא ההוכחה לכך. פקודות מטכ"ל קובעות בפירוש שחובה על חיילים לעטות מסכות. אבל זה לא עוזר; במו עיני ראיתי במהלך החודשים האחרונים חיילם למאות - מאות! אינני מגזים! - ללא מסכות, או עם מסכות רק על הסנטר. לא יאומן!
אין פלא שגדל כאן דור שהמשמעת היא בשבילו איזו שהיא הצעה. משהו בלתי מחייב. התנהגות שאין חובה לדבוק בה. ומי שמעיר לאלו שאינם ממושמעים, במקרה הטוב עונים לו "למה מי אתה? אתה שוטר"?? ובמקרה הרע הוא עלול להיות קורבן לאלימות פיזית ממש.
תמימות או טיפשות?
'מנהיגי' המדינה, וגם הפרויקטור פרופ' גמזו, אם הם חשבו שבאמת ניתן יהיה לעצור את התפשטות המגיפה על-ידי שיתוף פעולה של הציבור בכל הקשור לעטיית מסכות ושמירה על ריחוק חברתי, או שהם תמימים או שהם טיפשים. הם היו צריכים לדעת בקרב איזה עם הם חיים. מה, הם לא עולים על הכביש וחווים את ההשתוללות של הנהגים בארץ??? מה גרם להם לחשוב שהציבור הישראלי - בכל מאת האחוזים!!! - יציית להנחיות???
ובמקרה של הממשלה הפושעת שלנו, מדובר בניתוק ואטימות מוחלטים. לא רק שהיה עליהם לדעת איך אנשים כאן מתנהגים ושאי אפשר לסמוך עליהם, הם היו צריכים להכיר בעובדות הללו, ולוודא שתתבצע אכיפה מאסיבית של ההנחיות, כזו שלא תאפשר לאף אדם להעז ולהפר את ההנחיות. אבל בישראל כמו בישראל: הברדק חוגג.
הגזירה נחתמה
לכל מי שחשב שניתן יהיה לעצור את הקורונה באמצעות מסכות, ריחוק חברתי, שמירה על ההנחיות ושיתוף פעולה מלא של הציבור: התיאוריה הזו נידונה לכישלון. גורלנו נגזר. והוא נגזר כבר לפני שלושים שנה, כאשר החלו לזלזל כאן באופן מוחלט ביסוד היסודות של חברה מתוקנת: משמעת.