עד לא מכבר כל ילד יהודי בעולם כולו ידע כי שופר זהו כלי מוזיקלי ממנו מפיקים קולות בימי מועדי תשרי. בשנים האחרונות קיבל השופר פירוש אחר, במנעד רחב, זמבורה של השלטון, וזובלה של ההנהגה, חצוצרה של פוליטיקאים. המכנה המשותף למנעד הזה הוא הצמדתו בדבק שלש שניות למי מאנשי התקשורת המזוהים עם הימין. לשופרות החדשים מצמיחים קרניים, צובעים אותם כנושאי תרועה ברמה, על התקיעה הפוליטית שהובילה לשיטת מדביקי התווית, לשברים.
מאות שופרות גדולים וקטנים פועלים למעלה משנות דור בתקשורת הישראלית באין מפריע, קובעים, מעצבים, מגביהים או מנמיכים. במילה אחת שולטים. בכל כלי התקשורת. שם צמחו גם "שופרות תימניים", העשויים מקרני אנטילופה ובהם שזכו בפרסים מהנהגת המדינה על פועלם לקידום, לביצור ולביסוס האג'נדה והעמדה הפוליטית השלטת, ובפרסים מצד ארגונים קיקיונים מפריסי פרסים לבעלי אג'נדה, למוכר והידוע.
בין לבין גדלו בשולי האחו מספר זעום, כמעט בלתי נראה, של איילים, אנטילופות, אשר סומנו מיד לשחיטה, בעודם עושים את צעדיהם הראשונים טרם שיצמיחו קרניים. האיילים הרכים, האנטילופות המבוהלות, ניסו לשרוד מול האריות והנמרים, הצבועים והנחשים. הם שמעו את קולות האיום, את הארס, את הזעם הבלתי נשלט על הניסיון לחדור לטרטוריה. האיילים והאנטילופות ניסו להיכנס למתחם המבוצר, התקרבו לחומות הפלדה ונהדפו בכידונים שלופים, בחרבות מחודדות להב, הובסו, גורשו, הותקפו, ניסו שוב ושוב, מבינים, לייאוש אין מקום בניסיונות חדירה נואשים אלה.
ועתה, משהצליחו להבקיע את החומה מספר אנטילופות ואיילים בעלי קרניים מחודדות, מושחזות, מעוצבות, גאות, הם שוב סומנו, הוקטנו, וזכו לכינוי המזלזל, המכפיש. הוכנסו לתוך שמורת טבע, גודרו והוגדרו, תקיעותיהם הוחרשו, תרועותיהם לא הודהדו, שבריהם הועלמו, בעלי הבית של התקשורת ערכו להם דמוניזציה שיטתית וכמעט ניצחו, הכריעו.
אלא שבעת האחרונה האנטילופות והאיילים המעטים, זוכים לעדנה בתוך ים המתקפות, בעוד הם זוכים מברי הפלוגתא שלהם לכינוי מנמיך כשופרות, הם זוכים לתרועות רמות ממאות אלפי אזרחים שהושתקה דעתם במשך שנות דור, הם משמשים להם לפה. בעבר לשופרות היו תפקידים כמו להרטיט לבבות יהודים בימי הסליחה והמחילה, לשופרות היה גם תפקיד של נשק לא קונבנציונלי, הפלת החומות, כמו השופרות החדשים, המפילים אט אט את חומות העבר ומשמיעים קולות אחרים, קולות של תקווה.
