אדם, צריך לדעת למצוא את "השמחה" בחייו, אפילו בדברים הקטנים הנקרים בדרכו ולא לדלג עליהם. אמי המנוחה, חנה סיאני, הייתה אומרת: "שמחה'לה, טיפה, טיפה ממלאית כוס". רק אחרי מותה, אני משחזרת משפטים, תובנות וכיווני חשיבה שאמרה לי, דברים אותם לא הפנמתי בימי חייה ושילמתי על כך מחיר יקר. היום, אני מלקטת טיפות שמחה מפה ומשם ומשתדלת למלא את כוס חיי.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מעצבת, כותבת ומחלקת 120 איגרות ברכה בראש השנה ובפסח ושולחת אותן לבני משפחה, לחברים קרובים ורחוקים בארץ ואף בחו"ל.
בדרך כלל אנשים מתפעלים מגלויות הברכה, מחמיאים ויש הכותבים לי, שהם "לא מרגישים נעים" שאינם יכולים להשיב לי מידה כנגד מידה ושכתב ידי יפה ביחס לכתב ידם (כתב הדומה לכתב ידו של אבי המנוח, יוסף חיים סיאני, שהיה סופר סת"ם). כמובן שאנו מתלוצצים על כך והם מביעים את שמחתם לקבל את איגרותיי הצבעוניות והמשמחות בכל שנה ושנה.
לא תאמינו, אבל ישנם אנשים המתלוננים בפניי על שליחת האיגרת כפי שקרה לי השנה עם אשת ידיד ותיק כשביקשתי ממנה את כתובת ביתם החדשה. וכך אמרה: "תראי, שמחה, מה את צריכה לשלוח לנו את האיגרות הללו, אין צורך, תתקשרי ותאמרי "שנה טובה" וזהו! אנחנו לא צריכים שתשלחי לנו איגרות לשנה טובה ולפסח".
למשמע הדברים האלה, לבי החסיר פעימה וכמו שהחבר'ה אומרים: "התייבשתי!" כשניתקתי את קו הטלפון, פרצתי בבכי ותהיתי בלבי, מדוע אנשים כל כך לא רגישים לזולת? לא מקבלים בשמחה מחוות ידידות כאיגרת ברכה לשנה החדשה שתשמח את לבם? הרי בגילם, מעל שמונים, מה הם מקבלים בדואר? חשבונות חשמל, טלפון ומים? ואם אני טורחת לשמח את לבם, למה לא להשיב לי ברכה, לשמח אותי ולומר: "שמחה'לה, תודה על האיגרת היפה,
שתהיה גם לך שנה טובה ומבורכת". אפשר תגידו שזה חוסר טאקט, או שכוונתם טובה והם לא רוצים להטריח אותי...כך או כך, היא גרמה לי צער. למרות כל זאת, שלחתי להם איגרת ברכה לשנה החדשה.
קיצור דרך
זכורני מקרה שקרה לי לפני עשרות שנים בעבודתי במשרד החינוך. מכיוון שהיו לי הרבה חברות וחברים במשרד, כי הייתי מוכרת כחברת ועד, חברה בוועדה למעמד האישה, כעובדת אגף המרכזים הפדגוגיים, כמנהלת לשכת ס/השר..., בסך-הכל היכרות של כארבעים ושש שנות שירות! כדי לברך את כ ו ל ם ולעשות "קיצור דרך", החלטתי להגדיל את איגרת השנה טובה שלי לגודל של A4, ולתלות אותה בכל בנייני משרד החינוך בירושלים על לוחות המודעות, בסמוך לשעון הנוכחות, וכך חסכתי לי זמן לברך את כל חבריי בכל בנייני המשרד.
ראתה אותי אחת העובדות עמי תולה את הברכה על לוח המודעות ואמרה לי בבוז: "מי את חושבת את עצמך שאת כותבת 'לכל עובדי המשרד וב"ב?' מה, את השר או המנכ"ל של המשרד? את בסך-הכל עובדת מן המניין".
לא נעלבתי ולא התרגזתי מההערה הבוטה שנאמרה בקול רם, שכל הנוכחים בכניסה לבניין ישמעו, הבטתי בה ברחמים גדולים ועניתי לה בשקט: "אני לא שר ולא מנכ"ל, כולם כאחד נמצאים בפרוזדור ומתקינים עצמם לטרקלין. אני עושה זאת כדי לשמח את כל חבריי במשרד וכדי לשמוח. כשאת עושה משהו טוב לזולת, שמחתך גדולה שבעתיים! אם את לא רוצה לקבל ברכה לשנה החדשה, זה עניינך".
אתם בוודאי יכולים לנחש מה קרה לאותה חברה שלא רצתה לקבל את ברכתי הכנה והלבינה פניי ברבים. באותה שנה (לא עלינו), מת אביה, היא עברה אירוע לבבי, הבת שלה התגרשה ובעלה חלה. אחרי חצי שנה היא נקשה על דלת חדרי ואמרה לי: "שמחה, סליחה, סליחה, אני מצטערת שאמרתי לך מה שאמרתי לך והלבנתי פנייך בפני כל החברים בכניסה למשרד. תראי אלו צרות נפלו עליי ועל משפחתי במשך חצי השנה הזאת, בבקשה, תברכי אותי שתהיה לי שנה טובה". כמובן שחיבקתי אותה ואיחלתי לה שנה טובה, בריאה ומבורכת ושתינו בכינו בהתרגשות זו על כתפי זו.
כל חיי אני אוהבת לשמוע בקול הזקנים. למה לי ליפול למהמורות בחיים? אלמד מניסיונם ואחסוך מעצמי עוגמת נפש וצער. זה לקח לי זמן רב ללמוד זאת, וככל הצעירים, "התגלחתי על הזקן שלי" ואז למדתי לקח! בין שאר דברי החוכמה ששמעתי מפיהם היה המשפט: "בן אדם, בהרבה מקרים, הוא הרופא של עצמו". ואכן הם צודקים!
למשל, אתה מרגיש מתוח, עצבני, עצוב..., הולך לרופא והוא אומר לך: "תיקח תרופה זו וזו במינון זה וזה...", אך כשאתה מגיע הביתה אתה אומר לעצמך: מדוע עליי להרעיל את עצמי עם כדורים, שאולי יעזרו לי במקרה ספציפי זה, אך ישעבדו אותי להם ויהרסו לי מערכות אחרות בגוף?
מכיוון שאתה מכיר היטב את עצמך, תחשוב, איזו פעילות עשויה להרגיע אותך, לפרק לך את המתח ולמוסס את הבדידות והעצב בחייך? והלא אתה החבר הכי טוב שיש לך בחיים שנמצא אתך בכל שעה משעות היום והלילה... אז תתאמץ קצת ותחשוב, מה ישמח את לבך בשעות קשות? אני מצאתי את התרופה שלי, הנוטעת בי שמחה וסיפוק, חוץ מכתיבה וקריאה: ריפוי בעיסוק!
נאה דרשתי ונאה קיימתי
אני אוהבת לקנות מתנות ולחלק אותן לבני משפחתי, לשכניי, לילדיהם, לחבריי בעבודה ומחוצה לה ותמיד מוצאת סיבות טובות לחלקן. כשאני מרגישה בודדה, עצובה..., אני לדוגמה קונה ממתקים קטנים, כמו: מקופלת, כיף כיף, סוכריות על מקל ..., וגם חבילות שוקולד חלב עם אגוזים ואח' שאני אוהבת, כולם מתוצרת הארץ כמובן, ומכניסה אותם לשקיות צבעוניות מנייר, חותמת אותן ב"פרח מתנה" יפה, או עוטפת שפופרות קרם ידיים/רגליים בצלופן וסרט וכיו"ב..., ומחלקת אותן למי שעשה לי טובה במשרד, למי שסייע לי להרים את סל הקניות לדלת ביתי, לבחור הערבי הדואג למלא את טנק הדלק שלי ובהזדמנות זו ממלא לי אוויר בגלגלים... והנה לך שעת קורת רוח. העבודה מרגיעה אותי, המוזיקה מתנגנת ברקע בידיעה, שעם כל מתנה קטנה כגדולה, אני משמחת אנשים. ואז, (נזכרת בישעיהו הנביא) שמחת עולם על ראשי ושמחה אשיג ונסו יגון ואנחה מחיי!
בתקופה זו, כאמור, אני עסוקה בהכנת ובחלוקת איגרות הברכה לשנת תשפ"א, והאנשים המקבלים מידי את האיגרות שונים זה מזה ומלווים אותי לכל אורך חיי. קודם כל אני מחלקת אותן לבני משפחתי. אחר כך, לחברים בהווה ובעבר, למרצים באוניברסיטה עמם אני שומרת על קשר מזה שנים, המסייעים בידי כשיש לי שאלה/בקשת עצה..., לשכנים לשעבר, למכרים רחוקים וקרובים בארץ ובחו"ל, ועוד ועוד, עד מאה ועשרים!
אמת, כל אלה גוזלים זמן וכסף (לא רב), אך למי אכפת? בעת זו של הקורונה, עליי לדאוג לשמוח ביתר שאת ולגרש מלבי את הצער והבדידות. בדרך זו אני נוטעת בלבי שמחה, תקווה לעתיד טוב יותר והעיקר - בריאות!
כשעזבתי את משרד החינוך אחרי כל כך הרבה שנות שירות, כתבו לי חברים: "שמחה, אם את יוצאת לגמלאות, כבר לא נראה יותר את ברכותייך הצבעוניות והשמחות בראש השנה ובפסח?" עניתי להם: "רעיי האהובים, כל עוד אני חיה, אעצב, אכתוב ואתלה את האיגרות כדי לשמח את לבכם ואת לב בני ביתכם". נאה דרשתי ונאה קיימתי! אני מעטרת את הלוח הסמוך לשעון הנוכחות בכל בנייני משרד החינוך בירושלים עד עצם היום הזה!
אולי תלמדו אף אתם, כמוני, מחכמתם של הזקנים ו"תשנו מסלול" בימים העצובים בהם אנו נתונים, בסגר הקרב ... והעיקר, שהכול יפעל לטובתכם! דמעות בימים אלה לא יועילו, כי אתם מחליטים אם להוציא מתוק מעז או לשקוע במדמנה של תוגה. תנצלו את כישרונותיכם הרבים, תעסיקו את עצמכם וכך תשמחו את לבכם ולב הסובבים אתכם. רק כך תצליחו לגרש את הצער, הבדידות והלחץ מחיי היומיום ותזכו לבריאות הנפש והגוף!
אני מאחלת לכם ולבני משפחותיכם שנה טובה ומאושרת! ומצרפת בזה את האיגרת שהכנתי לכבוד השנה החדשה תשפ"א - 2020. ברוכים תהיו!
