ביום חמישי שעבר, בעת חנוכת בית כנסת בירושלים, נצפה הרב הראשי הספרדי לישראל, הרב יצחק יוסף, משתתף באירוע אשר היה בניגוד להנחיות הבריאות לעת הזאת. בין השאר, נצפה הרב כשהוא אינו עוטה מסיכה, יושב ומשוחח עם אנשים בקרבה רבה מאוד. אין קורונה... אין כללים... איש הישר בעיניו יעשה, והרב הראשי בעצמו מפר את ההנחיות.
אין זו הפעם הראשונה שהרב יוסף תועד כשהוא בחברת אנשים ובמקומות ציבוריים, אך אינו עוטה מסיכה כנדרש. במקום שיהווה דוגמה ומופת לכלל הציבור, הרב הראשי הספרדי מתנהג בצורה מופקרת, מסכן את הזולת, את עצמו, ומחלל שם-שמים ברבים.
אז אולי כבוד הרב חושב שחוקי מדינת ישראל אינם תקפים לגביו. ולא משנה שזוהי מדינת ישראל שמעסיקה אותו, היא-היא המשלמת את משכורתו, ואפילו מממנת את ה-BMW היוקרתית בה הוא מתנייע ממקום למקום. אם כך הוא אכן מאמין, הבה ונבחן בקצרה את מערכת החוקים שהוא כן אמור לכבד, כלומר את מערכת חוקי התורה.
מה יחסה של תורת-ישראל לשמירת הנפש והבריאות?
התורה מצווה אותנו לשמור על גופנו: "השמר לך ושמור את נפשך" (דברים ד, ט). הרדב"ז (רבי דוד שלמה אבן זמרא) על הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק י"ח, הלכה ו' נימק זאת: "שאין נפשו של אדם קניינו, אלא קניין הקב"ה, שנאמר 'הנפשות לי הנה' (יחזקאל יח, ד)".
התורה מצווה על אדם שבנה בית חדש להקים מעקה על הגג כדי למנוע תאונות. הרמב"ם, בהלכות שמירת הנפש, פרק י"א הלכה ד' מסביר ש"מצוות מעקה" היא 'אב-טיפוס', והיא מלמדת על חובתו של כל אדם לעשות ככל יכולתו על-מנת למנוע סכנה מעצמו ומן הזולת:
"אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהייתה לו באר או בור בחצרו, בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים - חייב לעשות להן חוליה [=גדר] גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא ייפול בו אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות - מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד, ט). ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצוות עשה ועבר על: "ולא תשים דמים" (דברים כב, ח)".
הרמח"ל, רבינו משה חיים לוצאטו, כותב ב'מסילת ישרים' פרק ט': "מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה, ולא ישים עצמו בסכנה, אפילו הוא צדיק ובעל מעשים, ואמרו: "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים" [הצטננות מקור, ומכשולים, על-פה משלי כב, ה] (כתובות ל ע"א), ומקרא כתוב: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו), הרי שאין להחליט הביטחון הזה על כל-פנים. והתם אמרו, ואפילו לדבר מצווה".
אלו כמה מדברי חכמינו הקדמונים, שהיו גאונים גדולים בתורה ובהלכה. אבל כנראה שעבור הרב יוסף, הרדב"ז, הרמב"ם והרמח"ל הם לא סמכות-הלכתית שצריך להתחשב בה. אז אולי אביו, הרב עובדיה יוסף ז"ל, כן 'יעשה רושם' על הרב הראשי??
כאשר החל עולם הרפואה להבין את הנזק העצום שיש בעישון, הן למעשן והן לסביבתו, הונחה השאלה האם מותר לעשן לפתחו של הרב עובדיה, שהיה כמובן מגדולי הפוסקים של הדור האחרון. וכך כתב הרב עובדיה בשו"ת 'יחווה דעת' יו"ד חלק ה' סימן ל"ט: "מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ושומע לנו ישכון בטח.
והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועתיד הוא ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו וכו'. ע"ש. וכל שכן בזמנינו שהוברר הדבר על-ידי הרופאים שיש סכנה בעישון סיגריות. ולכן פסק בשו"ת השבי"ט חלק ג' (דף קלד ע"ב) לאסור בהחלט העישון. ע"ש. ועל כל פנים בודאי שיש להיזהר בזה. ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. ובפרט המשגיחים בישיבות, שומרי משמרת הקודש, עליהם לפקוח עיניהם על תלמידי הישיבות לבל ירגילו עצמם בכך, וכמו שכתב הרמב"ם (ריש פרק ד' מהלכות דעות): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא, שהרי אי-אפשר שיבין או ידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים והמזיקים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים".
משמעות דברי הרב עובדיה: עישון הוא סכנה, ויש חובה הלכתית להתרחק מן הדבר. מן החובה הזאת נגזרת ונלמדת החובה הכללית להתרחק מכל מקור של סכנה בריאותית, כולל נגיף הקורונה.
ואם גם זה לא מספיק לרב יוסף, הנה דבריו שלו עצמו, כאשר נשאל לאחרונה על חזרתם של אברכים ללימודיהם. הפסקה הבאה פורסמה באתר 'המרכז למורשת מרן': "כעת דווח בפורום "מורשת מרן" על-ידי מכון קול יוסף, שלבקשת כמה אברכים, הם הריצו שאלה אל הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א בנושא החזרה לכולל, האם ניתן לחייב את האברכים להגיע לכולל? וזאת התשובה שהשיב להם: האברכים חייבים להגיע לכולל. וראש הכולל צריך לחייב אותם. אבל בתנאי שיש אפשרות לעמוד בתנאים שמציבים משרד הבריאות:
א. ללמוד במקום פתוח בחצר ולא בתוך בית. עד שישונו ההוראות. ב. שיבואו כולם עם מסיכות, כולם. ג. שישמרו מרחק של 2 מטר האחד מהשני. ולא יסתובבו בין האברכים לדבר האחד עם השני ולהדביק. ד. יוציאו להם כמה ספרים, כסא וסטנדר, שהם תנאים מינימליים ללימוד.
"שיבואו כולם עם מסכות, כולם". נאה דורש, הרב יוסף, אך בהחלט לא נאה מקיים. היינו מצפים מהרב הראשי לישראל להתנהג על-פי אמות המידה ההילכתיות, ועל-פי ההנחיות שהוא עצמו קובע עבור כלל הציבור. אולם המציאות מוכיחה שהרב יוסף חושב את עצמו מעל החוק, ומעל ההלכה. מאיזו שהיא סיבה עלומה, הוא מצפצף על הנחיות הבריאות, על דברי חכמים, על דברי אביו ואפילו על דבריו שלו עצמו! הוא עושה תורתו פלסתר, ובדרך צוחק על כולנו. וכל האמור לעיל הם דברים חמורים מאוד, והנה עדיין לא ערכנו דיון מקיף בסוגית חילול שם-שמים הנובעת מהתנהגותו של הרב. הציבור החילוני בארץ רואה איך הרב יוסף מתנהג, מבין את הזילזול שלו בחוק ובהלכה, ומשתמש בדברים כעוגן ללעוג בו לשומרי התורה והמצוות האמיתיים.
כמי שמקבל את משכורתו מן המדינה אך עושה לעג מחוקיה, נכון וראוי היה שהרב יוסף יפוטר מתפקידו לאלתר. כמי שרואה את עצמו כמורה-הלכה, נכון וראוי היה שהרב יוסף 'יחזיר את המפתחות'. הוא אינו ראוי להקרא "רב" בישראל, ולא צריך להיות לו שום עסק עם פסיקת-הלכה ומנהיגות רוחנית.
להיות "רב ראשי" זה לא לחבוש את הכובע, להתעטף באיצטלה רקומת-הזהב, ולהלך בידיים שלובות ופנים כבושות בארץ. להיות "רב ראשי" זה בראש ובראשונה להיות מגדלור לכולנו, סמל ומופת לשמירת תורה ומצוות, ולהוות דוגמה להתנהגות נאותה ואחראית, כזו שמלמדת על אהבת ישראל. הרב יוסף, כשהוא מתהלך ללא מסיכה ומסכן את בריאות כל הסובבים אותו - עושה הכל הפוך ממה שהוא אמור לייצג. בפועל, הוא יורק לכולנו בפנים!
הצענו לרב יוסף, באמצעות דובר הרבנות הראשית ובאמצעות ראש-לשכתו להגיב על הדברים, אך כל תגובה לא התקבלה. והמבין יבין.
