שלושה ימים ולילה התחבט והתייסר סביב הטיסה,
האם לדבוק ברצון העז להתרווח במטוס הלימוזינה,
לא לעסוק ולא לשאול האם זה מתקציב המדינה,
לא לתת חשבון לטענות בדבר הנתק והריחוק מהפמליה,
שהרי מראש הוכן התירוץ לבודד "האיש" מפני הקורונה.
לאחר מאמץ נשקלו האופציות ונפלה ההחלטה,
לטוס עם העיתונאים נציגי התקשורת כפוית הטובה,
לשים גורלו וגורל המשפחה לחסדי האל במחלקה הראשונה,
במקביל לחפש תואנה וסיבה להסביר למה חזר בו ועשה פרסה,
כדי לשמור על תדמית-העל: מנהיג עושה שלום ומחולל המהפכה.
נפתרה דילמה א' וכבר צצה לה השנייה יותר קשה וסבוכה,
את מי מצרפים ולוקחים להשתתף בטקס החתימה?
מדובר כאן בשלום הנעשה ונכרת בין מדינה למדינה,
ובדמוקרטיה בשלום ובמלחמה מקיימים שותפות מלאה,
או אולי "במקרה הזה" הכל מגיע רק למנצח על המלאכה.
וכדי להשתיק המצפון ולהכין עצמו ליום "הבא".
שבו ישאל כיצד בחן את רשימת הראויים להיות לידו על הבמה,
שר הביטחון? לא - עלי להשאיר מפקד תורן במדינה,
שר החוץ? לא - עשוי לקשור קשרים ולקחת חלת בתהילה,
שר המשפטים? לא - שמא יבקש להציץ בסעיפי ההסכם הכניעה,
שר הכלכלה? לא - אך נשלה אותו ב-מועמדות ל"נשיא המדינה".
אולי שר המדע? לא - הוא אינו נמנה בהרכב החונטה,
אולי יו"ר הקואליציה? לא - עשוי לחולל פרובוקציה,
כמנהגו על לא מאומה וללא סיבה רעש ומהומה,
גם שרת התחבורה? לא - בהעדרי מכולם היא הראויה,
להיות כלב השמירה ולדווח מיד על כל חריגה.
ובכן הכל פתור ואין יותר ספק או דילמה,
מובטח מקומם של שרה והבנים לידי בבמה מקדימה,
לצד כל הנשיאים יורשי העצר ונסיכי הממלכה,
תמונה שלבטח תתקבל בברכה ותזכה לתפוצה רבה,
בערוצי הטלוויזיה בהארץ ובשאר העיתונות הכתובה.
כמה טובה מעט הפוגה מצרות הפרויקטור והקורונה,
מישיבות הממשלה המצריכות מחשבה, ניתוח והכרעה,
מהאילוץ לזגזג ולתמרן בין הנכון ובין הפשרה המזיקה,
ממופע האימים של כל מוצ"ש המפוקח על-ידי המשטרה,
בגיבוי היועמ"ש והפרקליטות בקשר של שתיקה
ומעל כל אלו אימת התיקים התפורים והמשפט הקרב ובא.
עוד יומיים יתם החלום שבים חזרה למציאות ולשגרה,
לא יהיה מנוס או מפלט מהמפגש עם הנגיף וגרף ההפצה,
עד עתה לא התחולל נס, הכישלון ממשיך ותופס תאוצה,
ככה זה כאשר אין ניהול אין מחשבה אלא רק פוליטיקה,
זו המחוללת, דוחקת ומעוותת כל היגיון או מחשבה צלולה,
רק מבקשת ניהול מקצועי והתעלמות מכל "רעשי הסביבה".
