שרת התרבות, מירי רגב (הייתה פעם) השיגה "הישגים". בין היתר, ביטלה את חוק הספרים, שנתיים בלבד אחרי שהוחק. למי שאינו זוכר: עיקרי החוק היו הגדלת התמלוגים שמקבל הסופר וכן הגבלת הרשתות להפלות הוצאה מסוימת בתקופה של שנה וחצי לספרים חדשים, שבה לא ניתן למכור אותם בהנחה. נזכרתי, ולא לטובה, בשרה לשעבר ובחוק הזה, כי הזמנתי ספר חדש: "חיי השקר של המבוגרים" מאת אלנה פרנטה.
קראתי בהנאה רבה את שלישיית ספריה "החברה הגאונה" ונהניתי מאד. אז הזמנתי. מה גם שההוצאה הבטיחה מחיר נטו של 54 שקל במבצע בעוד המחיר הקטלוגי 98 שקל. לעניות דעתי מחיר הספרים בחנויות מופרזים, אבל, כידוע, דעתי אינה קובעת ולא רק בעניין זה. כאשר קבלתי את החשבון מצאתי חיוב של 73 שקל. התלוננתי שזאת הטעיה. לא קבלתי על מרמה, אבל כשמפרסמים מחיר אחד, אינני מצפה למצוא מחיר אחר.
אם מישהו מאבד אמון - זאת כנראה הסיבה. מן ההוצאה קבלתי מכתב הסבר/התנצלות שהמחיר כולל, כמובן, מע"מ וגם הוצאות משלוח בדואר. נתנו לי גם אפשרות לסגת מן הקניה. החלטתי לחכות לספר, כי אני אוהב הנחות. אבל אינני אוהב שמטעים אותי. אולי גם אזרחים אחרים נוטשים את האמון כשהם חושבים שמשטים בהם. אני, למשל, הייתי מעדיף ששרת התרבות לא תבטל את חוק הספרים וגם מוטב שבמודעות יציגו לי את המחיר הנכון ולא מחיר מטעה.
חיוך בעל משמעות
לפני זמן רב ראיתי את הסרט "החיוך האטרוסקי" על אירועים בחייו של איטלקי זקן, שהתאהב באשה בעיר מילנו והיחסים שהם התחממו. סרט נחמד. את שמו זכרתי, כי זה שם יוצא דופן. והנה, בזמן האחרון, קבלתי המלצה: "קרא את הספר החיוך האטרוסקי". הוא הרבה יותר טוב מהסרט. הלכתי לספריה השכונתית שלי ומצאתי את הספר במדף הספרים הישנים, המיותרים. היה על המדף תו מחיר של 10 שקל לספר. הלכתי לשלם, ונחמה, הספרנית ביטלה את זה בתנועת יד.
"קח ותהנה", היא אמרה וציטטה בלא יודעין את ראש הממשלה ("צאו ותעשו חיים"). אינני יודע מדוע סופר ספרדי טרח דווקא לכתוב על איטלקי זקן מקלבריה (דרום איטליה) שהגיע אל בנו וכלתו במילאנו, שאותה דווקא אינו אוהב - אינני יודע. אבל סיפורו הכתוב של חוסה לואיס סמפדרו (תורגם על-ידי עינת טלמון), ראוי הרבה יותר מן הסרט שנעשה לפיו. קראתי את הספר השמנמן (315 עמודים) ונהניתי מאד. אני ממליץ.
אני מעריך יותר ספרים מתורגמים. המקוריים, לעתים, אינם הבחירה הראשונה של עורכי ההוצאות, אלא פרי תשלום כזה או אחר. אנחנו, הקוראים, איננו יודעים זאת. ספר מתורגם, לעומת זאת, עבר בחירה של הוצאת הספרים בארצו. אחר כך עבר בחירה של הוצאת ספרים ישראלית, שלא קיבלה שום תמורה כספית בשביל להוציאו לאור. כך הוא ראוי לבוא בקהל ישראל.
