לזכות מוסה פלד, מפקד אוגדה 146 במלחמת יום הכיפורים, יש לזקוף את המפנה בגולן, כיוון שלחץ - מול כל המתנגדים ומול כל המהססים, כולל אלוף יצחק חופי (חקה), אלוף פיקוד הצפון, ורא"ל דוד אלעזר, הרמטכ"ל - לפתוח במתקפת-נגד בדרום הגולן.
אוגדה 146 הייתה
אוגדה צעירה, שאך הוקמה בפיקוד המרכז, וסומנה כעתודה מטכ"לית. האוגדה נשלחה לתגבר את פיקוד הצפון. "באומץ לב, בראייה מפוכחת של הקרב ובנחישות הוא [מוסה פלד] הוביל את מתקפת-הנגד מדרום רמת הגולן מול הצבא הסורי... האוגדה עלתה בממד הצר לצפון הרמה, ובדרכה השמידה שתי דיוויזיות סוריות, שבחלקן הדל נסו [מזרחה] אל מעבר לקווי 67".
כך כתב תא"ל (מיל') שמעון חפץ בסקירתו על הספר, "כנגד כל הסיכויים - אלוף מוסה פלד" לדודו הלוי, שמתאר את חייו של אלוף מוסה פלד.
אלעזר וחופי רצו לשלוח את אוגדה 146 להגן על גשרי הירדן (שכבר הוכנו לפיצוץ). פלד - ממשיך חפץ - "... ידע שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. מיצוי הכוח האיכותי בזמן ובמקום היה בעיניו הצעד החיוני. כמפקד, הקפיד להימצא תמיד קרוב לחטיבה המובילה בקרב, בעיקר ברגעי משבר קשים (חטיבה 205). ביטוי לתחושותיו נתן רק לאחר הקרב בעת שעבר בין הלוחמים והמפקדים, והשרה ביטחון, חום ואהבה לאנשים - 'רעות השריונאים'. רעות זו הפיחה את רוח חיל השריון, שהוא שיקמו כמפקד גיסות השריון וכמפקד הראשון של גיס 479. הוא שילש את השריון ככוח המרכזי של צה"ל לאחר המלחמה...".
חילוקי-דעות
עיון בספר מלמד, כי בין פלד לחופי התגלעו חילוקי-דעות, כמעט מהרגע שפלד הגיע לחפ"ק פיקוד הצפון בהר כנען (כיום - נמצאת באתר מפקדת הפיקוד). כשפיקוד הצפון הבקיע לסוריה, הושארה אוגדה 146 לאבטח את הגולן, ונתנה את חטיבה 205 של יוסי פלד ואת חטיבה 9 של מרדכי בן-פורת לאוגדה 210, שהבקיעה לעומק סוריה, ויצרה את "המובלעת". האם הוקטן חלקה של אוגדה 146, כדי להאדיר את אוגדה 210 כיוון ש-146 לא הייתה אוגדה של פיקוד הצפון?! או שמא מפני שחופי רצה להעניש את פלד?!
העימות ביניהם הגיע לשיא כשחופי הדיח כביכול את פלד בפגישה אישית ביניהם, כפי שאומרת השמועה, שרווחה בפיקוד הצפון (עמ' 254-252 והערות 396-395). בפועל, המשיך פלד לפקד על האוגדה, למרות כל הרינונים, ולאחר המלחמה קוּדם למפקד גיסות השריון בדרגת אלוף, והשתחרר רק כשמונה רפאל איתן לרמטכ"ל.
ספרו של דודו הלוי חשוב, כיוון שהוא מפנה זרקור אל דמותו של מפקד חשוב, שתרומתו למערכה בגולן במלחמת יום הכיפורים, לא תסולא בפז. עם זאת קשה להתמצא בו כיוון שאין בו אינדקס.
קריירה עשירה
פלד נולד בשנת 1926 במושב עין גנים (שבמשך השנים נבלע בפתח-תקווה), בגר בנהלל, והיה בין ראשוני המצפה בית-אשל בנגב. כנער צעיר בעין גנים, כבר היה מעורב בענייני ביטחון. כמפקד פלוגה ב'גולני' במלחמת הקוממיות, השתתף בקרב על משמר-הירדן, שבו כבשו הסורים את המושבה, שהופקרה לגורלה. פיקד על פלוגת הג'יפים של 'גולני' 'פלוגת הפשיטה' בגדוד 19), שהובילה את כוחות החטיבה במבצע 'עובדה' לכיבוש אום רשרש (היא אילת). במלחמת הקוממיות נפצע פעמיים, ובסיומה השתחרר, והתיישב בנהלל.
כקצין מילואים, הקים את סיירת חטיבה 9 ואת גדוד הסיור 181 של פיקוד הצפון. לימים - הפך לגדוד השריון הפיקודי 181, ופלד פיקד עליו אחרי שהוסב לשריון.
בשנת 1958 חזר פלד לשירות-קבע בצה"ל כמדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון. אחר כך היה מג"ד שריון 52, מפקד קורס מפקדי פלוגות שריון, מפקד חטיבת מילואי השריון 8 'הזקן' ומח"ט השריון 14 'מחץ'. במלחמת ששת הימים היה סגן-מפקד אוגדה 36, שלחמה בשומרון ובדרום הגולן. היה ראש מחלקת תורת לחימה במה"ד, ובשנת 1968 הקים את חטיבת מילואי השריון 670 'מרכבות הפלדה', והיה סגן-מפקד אוגדה 252 'הכוחות המשוריינים בסיני' (לימים - אוגדת סיני). אחר כך פיקד, כתא"ל, על המכללה לפיקוד-ולמטה (פו"ם), ופיקד במינוי-משני על חטיבת מילואי השריון 179 'הראם'. בשנת 1972 קיבל הקים את אוגדה 146 'המפץ', ופיקד עליה במלחמת יום הכיפורים. לאחריה פיקד על מפקדת גיסות השריון. בנובמבר 1974, היה למפקד הגיס הראשון, שהוקם בצה"ל, גיס 479.
"מגדולי מצביאי צבאנו"
עם שחרורו, בשנת 1980, מונה לראש חטיבת יבשה בחברת 'אלול', שעוסקת בייעוץ ביטחוני. בשנת 1982מונה למנכ"ל קבוצה בחברת 'כור'. בשנים 1992-1987 היה מנכ"ל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפאל). לאחר מכן היה עוזר שר הביטחון לתעשיות ביטחוניות. בשנים 2000-1986 היה יו"ר עמותת 'יד לשריון', הפועלת בלטרון.
פלד נפטר בשנת 2000, ועוד בחייו כללו אותו האמריקנים במוזאון השריון בבסיס פורט נוקס, קנטאקי, כאחד מ"חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" (לצד פילדמרשל ארווין רומל, גנרל קרייטון אברמס, גנרל ג'ורג' פטון ואלוף ישראל טל). זאת כהוקרה על לחימת אוגדתו בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים ועל תרומתו לפיתוח תורת לחימת השריון בצה"ל, שמלקחיה עודכנה תורת הלחימה של צבא ארצות-הברית.
"מוסה (משה) פלד היה מגיבוריה הנחבאים והנשכחים של מדינת ישראל, מגדולי מצביאי צבאה, בלתי ידוע כמעט, עלום ונסתר במעשיו מעיני הציבור הרחב. הוא לא היה ביישן ולא הססן, אך נמנע מפעילות שנתפסה על-ידיו כשיווק עצמי ..." - פותח הלוי את ספרו. הוא מציין את הקרב על הגולן ב-1973, שהפך את הקערה במערכה. "למרות כל זאת, מסעה של אוגדת מוסה פלד ולחימתה נותרו כמעט עלומים ובלתי ידועים ...", הוא קובע.
לדברי הלוי, שיקום גיסות השריון לאחר יום הכיפורים הנו מדהים לא פחות. "כשמוסה פרש מתפקידו כמפקד גיסות השריון [כשש שנים אחרי המלחמה] ... רק מתי מספר ויודעי ח"ן הבינו את גודל הצלחתו במשימה שהייתה כמעט בלתי אפשרית ... ואכן, בתקופה קצרה יחסית הוא הצליח להחזיר עטרה ליושנה, השיב את האמון בשריון ובגיסות שריון, הכפיל את עוצמת השריון, ועבר למבנה של גיס, המנהל את הקרב בעזרת שלוש אוגדות הכפופות לו".
ההישג השלישי של פלד, לדברי הלוי, היה שיקום רפאל (עמ' 13-11). הישג נוסף של פלד הוא עמותת 'יד לשריון' בלטרון, שהיה היו"ר שלה חמש-עשרה שנה עד מותו (עמ' 311-308).
