מדינת ישראל אומנם צעירה מאוד אבל עם ישראל זקן מאוד. במובן החיובי, לא במובן השלילי, צברנו ניסיון רב שאמור להנחות אותנו, להתוות לנו את הדרך הנכונה. אבל בפועל אנחנו מתעקשים למחזר את אותן שגיאות, חוזרים על אותן התנהגויות פעם אחר פעם בתקווה או אף באמונה שהפעם התוצאות יהיו אחרות, בהתאם לציפיותינו. לאורך ההיסטוריה חזרו על עצמן כמה תופעות שפגעו בנו ובמבט לאחור אפשר לומר בוודאות שעם ישראל מעולם לא סלח למחוללי אותן תופעות. היו הרבה תופעות כאלה ואנחנו זוכרים את מחולליהן לא לטובה. נביא רק כמה דוגמאות בתקווה שנצליח להשליך מן העבר של עם ישראל אל ההווה של מדינת ישראל.
נתחיל בספר במדבר, במרגלים ששלח משה לתור את הארץ והם הוציאו את דיבתה רעה והמרידו את העם נגד משה ונגד ה'. נעבור לקורח ועדתו שביקשו לעצמם גדולה על חשבון משה ואהרן, נבלעו באדמה ומאז הם מופת למחלוקת שלילית. נדלג למעשה פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים, מעשה שהתחיל במתירנות, או ליתר דיוק הפקרות מינית, התדרדר לכדי מלחמת אחים שכמעט הכחידה את שבט בנימין. נדלג על פיצול הממלכה ועל ההפיכות השלטוניות התכופות במלכות הצפון ונעבור לבית שני. מאותם ימים אנחנו זוכרים את המתייונים שהתלהבו מהתרבות היוונית המתקדמת וגרמו לנו צרות צרורות כשביקשו לכפות על עם ישראל רפורמות שינתקו אותו מהמסורת.
אחריהם כיכבו פה הצדוקים, שסירבו לקבל את המסורת שעברה בע"פ ופירשו את התורה פירוש עכשווי כרצונם. ולא נשכח את הנוצרים שיצאו מעמנו וגרמו לנו את הצרות הכי גדולות בהיסטוריה. הם היו תופעה חריגה בכך שהתנתקו מעם ישראל, חברו לגויים ויצרו עבורם דת חדשה שאינה אלילית כל כך. והקראים שצצו מאוחר יותר וביקשו למחוק את כל התורה שבע"פ ולהסתפק בתורה שבכתב בלבד, מהם נשארו מעטים עד ימינו אלה. כל הזרמים האלה נעלמו, נמוגו בתהום הנשיה בעוד עם ישראל חי וקיים וממשיך לשגשג. והנה הגיעה המאה השמונה עשרה והולידה את תנועת ההשכלה שבראשיתה הייתה תמימה לכאורה, אלא שממנה התפתחה הרפורמה הקיצונית וגם על החילון היא השפיעה.
על עוולות נמשכות
בהמשך להם המחלקה היהודית, היבסקציה שרדפה את היהדות ואת היהודים בבריה"מ בעוצמה וביעילות שהגויים לא היו מסוגלים להן. ומבצעי הסזון, שהסגירו לבריטים יהודים שלחמו לחרות ישראל בשנים שלפני הקמת המדינה, אבל השתייכו למחנה הלא נכון. ואלה שירו על האלטלנה ורצחו יהודים טובים סתם כך כי רצו להוכיח מי בעל הבית פה. ואלה שהתאמצו ולרוב גם הצליחו לנתק את ילדי העולים ממסורת אבותיהם, כולל קיצוץ הפאות לילדי העולים מתימן. לאותו נציג הסתדרות שביקר בשכונה שלנו וכשראה את אבי מורי ז"ל מעיין בספר ישן הציע לו עיתון חדש תמורת ה"עיתון המיושן" שבו עיין, עלבון שהוא זכר כל חייו. לכל אלה ולאחרים שלא זכרתי כאן, אנחנו לא סולחים.
אנחנו לא סולחים לא בגלל מה שהיה אלא מכיוון שזה נמשך. נמשכת הגישה הפטרונית של אותה אסכולה שחבריה רואים את עצמם אדוני הארץ. אלה שבטוחים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב ונכון לנו ועל כן כדאי לנו ללכת בנתיב שהם מתווים לנו. ואם לא נישמע להם, הם כבר ידאגו שלא תהיה לנו ברירה. הרי זה בדיוק מה שמכריזים במפורש או במשתמע האנרכיסטים המפגינים. הדמוקרטיה תקפה רק כל עוד הולכים בדרכם. הם טוענים שהצבעה עבור מועמד הימין אינה בחירה לגטימית. אנחנו לא סולחים גם למערכת המשפטית שהכשירה את כל השרצים האנטי חוקיים בדרך לעקירת היהודים מגוש-קטיף, כולל איסור הפגנות ומעצר קטינים, אבל מתעלמת ולעתים אף מעודדת פעילות אנרכיסטית מסוגים שונים, כולל הפגנות המוניות בימים של מגיפה.
לא סולחים גם לתקשורת שמתעלמת בשיטתיות מניסיונות רצח של יהודים בידי ערבים אבל מהדהדת בקול גדול כל גרפיטי או גלגל מפונצ'ר של נערי גבעות יהודים כ"פשע שנאה". ובהמשך לכך מהדהדת כל חשד לפרובוקציה של ימני כלפי המפגינים אבל מתעלמת מהתקיפה הברוטלית של פעיל הימין רן כרמי בוזגלו בידי איש שמאל. גם לימין קשה לסלוח, החל מבגין המנוח שמיד לאחר שנבחר סוף-סוף מינה לתפקיד שר החוץ את משה דיין ועד נתניהו שמינה לתפקיד פרקליט המדינה את מי שניצל את תפקידו כדי לרדוף בשיטתיות את המתנחלים וגם היה הכוח המניע מאחורי דיכוי המחאות העממיות נגד עקירת היהודים מגוש-קטיף.
יש עוד הרבה. תוך כדי כתיבה עולים בזכרון עוד ועוד אישים ותופעות שעליהן קשה או בלתי אפשרי לסלוח. אבל נסתפק במה שאמרנו עד כאן. כתוב שבסוף כולם יעשו תשובה ואז תבוא הגאולה, במציאות הנוכחית קשה לראות בשכל אנושי כיצד זה יקרה, אבל אם כתוב זה מה שיהיה. אנחנו נעשה את שלנו, נשוב אל ה' כמיטב יכולתנו והוא יעשה את שלו.
