עשרים שנות ציפייה
מדחת יוסף היה לוחם מג"ב, בן העדה הדרוזית שהתחנך על הזכות להגן על המולדת, בחור צעיר שעתידו לפניו. בן אהוב, אח נאהב, בחור עם לב טוב תוצרת בית ג'אן. מדחת יוסף לא רצה להיות גיבור, לא רצה ששמו יינשא בפי כל כעדות כואבת לכישלון מבצעי, לאוזלת יד ולהפקרות. מדחת יוסף לא חלם על מדליות, צל"שים, עיטורי גבורה ושירי הלל, מדחת יוסף רק רצה לבצע את שליחותו הצבאית ולחזור הביתה בשלום.
מדחת לא חזר הביתה בשלום. מדחת היה לאות קין על מצחה של הרעות הישראלית, הערבות ההדדית, ברית האחים שהופרה, ברית החיים שנטרפה בסערת הגמגום הצבאי, ערעור ערכי היסוד, הקשר נפרם, הסדק הורחב, החומה הובקעה במחיר הותרת לוחם צה"ל לגסוס אל מותו ואיש לא שילם על המחדל, איש לא לקח אחריות. חייו של מדחת נלקחו מבלי שוב.
20 שנה מלאו להפקרתו של הצעיר מבית ג'אן, הבחור שמילא את חובתו למדינה וזו לא השיבה לו בשמירה על חייו. 20 שנה חלפו וחשבון הכאב והתבוסה, המחיר הנורא והכישלון עדיין מהדהדים ואיש מהאחראים למחדל הנורא, מחדל בו צמרת צה"ל סמכה ידיה על מחבל בחליפה שיחלץ את החייל הגוסס מקבר יוסף.
20 שנה חלפו מאז המוות הנורא בשידור חי אל מול עיניה המשתאות ומוכות התימהון של אומה שלימה, טרם מצאו האחראים למותו להגיע לבית המשפחה, להרכין ראש מול ההורים השכולים, מול האחים, מול העדה, מול קברו של מדחת יוסף ולהתנצל על החרפה. 20 שנה, מורשת האין קרב של הלוחם מדחת יוסף עוברת מדור דור, עם ישראל וחייליו עטפו ועוטפים את המשפחה הכואבת מנסים למלא את חסר ההנהגה הישראלית דאז, ההנהגה הפוליטית והצבאית שכשלה כישלון מוחלט בערך הרעות, אי-הותרת פצוע בשדה הקרב, בערך הבסיסי של קדושת החיים.
על הכישלון הצבאי, מנהיגותי, ערכי ומוסרי, גם בחלוף 20 שנה אין מחילה אין כפרה, אין סליחה אין התיישנות, אלא אם תתייצב צמרת ההנהגה דאז, הצבאית והפוליטית, מול חיילי צה"ל המשרתים היום, מול הוריהם, מול בני העדה הדרוזית ותבהיר שהכשל המוסרי ערכי הזה לא ישוב עוד לעולם. 20 שנה, אולי סוף-סוף הגנרלים דאז לצד ההנהגה הפוליטית יגידו בהרכנת ראש: חטאנו עוינו פשענו.
