התמונות הנוראיות ההם לא יצאו מהראש מעולם. הם התקבעו בלב, באחד החדרים הפנימיים, שום דבר לא כיסה אותם, רק קרום זעזוע שלא פג תוקפו, זעקות שהוחנקו, ידיים מגואלות בדם, המון צמא לדם, אלמנות ויתומים, חייל חטוף, מחבלים משוחררים, הלם, תדהמה, רפיסות, זיכרון, געגוע, לינץ'.
לפני 20 שנה רעדה הארץ, שני חיילי המילואים ואדים נורזיץ' ויוסי אברהמי נכנסו בטעות לרמאללה. ההמון זיהה, רגם, סקל, דרש דם יהודי. שוטרים חילצו אותם באיומי אקדח כדי לשחוט אותם בקומה השנייה בתחנת המשטרה.
החיילים התחננו על חייהם, נרצחו, נשחטו, נזרקו מהקומה השנייה להמון המשולהב שתבע לקבל את ליטרת השנאה. החיילים נגררו ברחובות רמאללה עד לכיכר. אחד מהם הועלה בלהבות, ותחנת המשטרה על רוצחיה לא הופצצה, רוצחים שנעצרו, נשפטו והושמו אחרי סורג ובריח שוחררו בעסקת גלעד שליט, ממשיכים בחייהם, גיבורי פלשתין.
20 שנה ללינץ', הסכם אוסלו שנחתם עם הארכי מחבל יאסר ערפאת, תקף עד היום. מדינת ישראל משתפת פעולה בתחומים שונים ובראשם התחום הביטחוני עם הרשות הפלשתינית והעומד בראשה מחמוד אבו עבאס. האם אירוע כזה יכול להתרחש שוב? התשובה היא כן. האם התגובה הישראלית לאירוע שכזה תהיה שונה? לא בטוח.
הפלשתינים ובראשם אבו עבאס, הבינו כי תמונות רצח תינוקות לעיני הוריהם בשנתם, שחיטת חיילי מילואים בכיכר העיר, אוטובוסים מתפוצצים וקרעי גופות תלויים באוויר אינם משרתים את הנרטיב של המדוכא, החלש, וחסר המגן. הם הקדימו את אחיהם בעזה, מחבלי החמאס וגרורותיהם המפעילים טרור חסר אבחנה כלפי אזרחים, בהבנה שאת 'האויב הציוני' אי-אפשר להכניע בדרך הטרור.
20 שנה ללינץ' הנורא, אוטובוסים כבר לא מתפוצצים ברחובה של עיר, יהודים עדיין אינם מוגנים ובטוחים בביתם במדינתם, הממ"ד, כיפת ברזל, יירוט,
פגיעה בשטח פתוח, פגיעה ישירה, נפגעי חרדה, מרכזי חוסן, עוטף עזה, ידו הארוכה של צה"ל, צה"ל הגיב בירי לעבר, כסף קטרי, בלוני תבערה, הפגנות על הגדר, הרתעה, שחיקה בהרתעה, כניעה, רפיסות, פרוטקשן, אדום פורח, קסאמים, צבע אדום, כל אלה מילים חדשות שהצטרפו ללקסיקון הישראלי המתחדש במלחמת הקוממיות שטרם תמה.
20 שנה חלפו מהלינץ', ילדיו של יוסי אברהמי כבר השתחררו מהצבא, אלמנתו ממשיכה לשאת את זכרונו ביגונה, כלתו של ואדים ילדה את בנו יחידו חודשים אחדים אחרי מותו, והעניקה לו את השם דוד - ואדים אשר הכיר את אביו רק דרך התמונות והסיפורים. 20 שנה, אסור לשכוח את התועבה האנושית הזו, סימן דרך במלחמת הקיום של עם ישראל.
