ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, ידועה כפוליטיקאית מלוכלכת, והיא תופסת מקום מכובד בסולם השחיתות. אבל היא לא טיפשה. בעוד פחות משלושה שבועות תתקיימנה בחירות בהן, לפי כל הסקרים, סיכוייו של טראמפ להפסיד הם על סף הוודאות. אז מה בער פתאום להקים דווקא עכשיו וועדת נבצרות? אם טראמפ עומד להפסיד בבחירות אז לשם מה זה נחוץ? זה גם היה המצב בבחירות של 2016 ורבים, כולל כותב שורות אלו, מקווים שזה יחזור, אבל הסיכוי לכך, שהוא קטן, לא מצדיק יוזמת חקיקה שבכל מקרה לא תתממש לפני מועד הבחירות.
2020 זה לא 2016. דור חדש של בוחרים נכנס לתמונה, דור של בוחרים שמאמין שאפשר לקבל את הכל במחיר השווה לכל נפש או אפילו חינם. מגיפת הקורונה שגרמה לדעיכת השגשוג הכלכלי, שהיה הגורם העיקרי שהבטיח לטראמפ תקופת כהונה שניה, שבשה את כל החישובים. זה לא משנה אם טראמפ טיפל נכון במגיפה או לא – קשה לראות איך מי שהוא אחר היה מטפל במשבר יותר טוב, וודאי לא ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי המתמודד מול טראמפ, שיש לו ניסיון מצטבר של למעלה מ-40 שנות אי-עשייה. אבל טראמפ הוא הנשיא, ולגבי הבוחר הממוצע הוא הנושא באחריות. זה אולי לא צודק, אבל ככה זה בחיים.
אני לא יודע איך לתרגם לאנגלית את המושג "נבצרות מהותית" - המוצר האחרון פרי דמיונו היצירתי של מנדלבליט, אבל ננסי פלוסי איננה זקוקה לחשיבה יצירתית כזאת כי החוקה בארה"ב בנויה לזה. אמירת האמת איננה הצד החזק של פלוסי, אבל הפעם, כשהיא אומרת שהיוזמה להקמת וועדת נבצרות איננה מכוונת נגד טראמפ, היא לא משקרת.
אבל אם לא נגד טראמפ, מה מטרת היוזמה הזאת? התשובה היא פשוטה. המטרה היא ביידן. ביידן כנשיא הוא הדבר האחרון שהדמוקרטים מעוניינים בו. אם הוא ייבחר, הוא לא רק יהיה הנשיא המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, מצב בריאותו וצלילות דעתו הם בסימן שאלה. התדמית של ביידן אותה הדמוקרטים מנסים למכור לציבור הבוחרים, זו של "מבוגר אחראי", איננה משכנעת. פעם אחר פעם הוא נכשל בלשונו כשהוא בא במגע ישיר עם הציבור ו/או עם התקשורת. הוא לא מסוגל לשאת נאום של חצי שעה בלי לקרוא טקסט מוכן מהטלפרומפטר. לצפות שאדם עם ניסיון מצטבר של 40 שנות אי-עשייה, תבוא לו עדנה בהתקרבו לסוף העשור השמיני של חייו, זו אשליה בלבד.
מי שעקב אחרי תהליך הבחירות המקדימות (primaries) של המפלגה הדמוקרטית, יכול לזהות בברור שביידן הוא ברירת מחדל שנועדה להסיח את הדעת ממגמת הרדיקליזציה של המפלגה אותה עדיין קשה למכור לציבור הרחב. עכשיו ביידן נאלץ להתכחש לעברו ולדעותיו המנוגדות למגמות השולטות במפלגה הדמוקרטית של היום, במיוחד אלו של הדור החדש. במהלך הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, ביידן התפאר ביכולתו למצוא שפה משותפת עם יריבים, כולל גזענים ויוצאי הקו קלוקס קלאן. זה לא בדיוק מה שהדור החדש של המפלגה רוצה לשמוע. היום לא שומעים מילה על כך בשידורי הבחירות של הדמוקרטים. לכאורה, בהשוואה לטראמפ, ביידן הוא סיפור הצלחה – הוא לא נכשל אף פעם. אבל זה רק מפני שהוא לא עשה כלום. הזירה הפוליטית משופעת ב"מצליחנים" כאלה.
ביידן, כמועמד לנשיאות, מאמץ את הקו בו נקטה בעבר ננסי פלוסי – לבוחרים לא מגיע לדעת את פרטי התוכניות שלו. את זה הוא יספר להם רק אחרי שהם יבחרו בו. זו הייתה הטקטיקה בה פלוסי נקטה בעת המאבק על תוכנית הבריאות אובמהקייר. אז זה עבד, והתוכנית התקבלה בקונגרס על חודו של קול. האם זה יצליח גם הפעם? לפי הסקרים, כנראה שכן.
מנקודת מבטם של ביידן והדמוקרטים, מגיפת הקורונה היא ברכה - היא מאפשרת לביידן לנאום בפני אולמות ריקים בלי שזה יראה חריג. יוזמת פלוסי להקים וועדת נבצרות נועדה להכשיר את הקרקע להחלפת ביידן בסגניתו, קמלה הריס, אחרי הבחירות. למעשה זו דרך להגניב לבית הלבן, דרך הדלת האחורית, מועמד או מועמדת שאינם מסוגלים להגיע לשם בדרך המקובלת. זאת כנראה הדרך היחידה בה ניתן לממש את החלום הדמוקרטי - להושיב בבית הלבן אישה, לא לבנה, שתקדם את רעיונות ה"קידמה" של האגף הרדיקלי במפלגה.
