אני לא מבין גדול בענייני קורונה ולא מבין גדול במה לעשות ואיך. אני רק מבין שאם מדד ההדבקה בקרב ילדים עד גיל 10 הוא נמוך אז למה לא לפתוח? ואם הוא גבוה, אז למה בכלל לפתוח? למה להושיב אותם בבית עם הורים שלא מצליחים לשלב עבודה עם שמירה על הילדים, ועם מורים שמנסים ללמד אותם בזום, כשכולם יודעים שלא הלמידה ולא החינוך הם מה שמוביל את המורים לעשות לנו לימודים בזום. זה רק העניין הזה, שהם לא יצטרכו להשלים את הימים האבודים. זום זום עולה הזמר מכוורת המורים. ואני לא מדבר על הגננת שרוצה לדבר עם הבת שלי בזום. נו באמת.
אני מבחינתי אומר - תחליטו. או שכולם עובדים והכל זורם, או שיש מצב חירום וסוגרים הכל. כמו בימים שלפני חג הפסח. לסגור זה אומר לסגור את השמים, לסגור את מקומות העבודה, לסגור אולמות. לסגור בתי כנסת, לסגור בתי ספר ולסגור הפגנות. אם מתחילים להחריג ולהכניס שיקולים פוליטיים לתוך החלטות מקצועיות, אז זה מה שמקבלים. חוסר אמון וחוסר שיתוף פעולה. ואם המנהיגים שלנו לא מסוגלים להחליט מה הם רוצים שנעשה, ואם הם בעצמם לא מקפידים על הנהלים שהם מוציאים לנו, למה הם מצפים שאנחנו נדע מה לעשות?
כל ילד מכיר את זה. זה מגיע אחרי צפייה בעוד תוכנית על גיבור על עם כוחות מיוחדים. זה ששומע מחשבות, זה שמשתלט על המח, וזה שיודע לחזות את העתיד. כשגדלים, אנחנו פונים למקומות אחרים. יש כאלו שפונים למתקשרים ויש כאלו שפונים לקוראות בקפה. יש כאלו שפונים למקובלים, ויש שמנסים את כוחם אצל מתירי קללות ועין הרע או פונים סתם לחוזי העתיד.
ואם הולכים מספיק פעמים למקומות כאלו, לומדים לאט-לאט את העסק ומתחילים כבר לעבוד לבד. צריך כמה הצלחות בזה, והנה יש לך עתיד כלכלי מבטיח. מה אכפת לך? תנסה לבשר למי שלידך שאשתו ההרה תלד בן, או שגיסתו צריכה לעזוב את הבית אחרת יבולע לה. אם זה יתברר כנכון, יש לך את מה שאין לאחרים. ומכאן השמועות יובילו את ההמשך, ואתה כבר מתחיל לטפח לעצמך חצר ואתר צבעוני בתשלום מאובטח. היש תחושה טובה מזו?
אז אני שמח לבשר לכם על יכולת חדשה שהתגלתה אצלי לאחרונה. תפסתי דיבור עם הקורונה. יותר נכון זה היה חד-פעמי, בחלום, ולא דיברנו מאז הפעם ההיא, אבל זה עדיין משהו. כן. זה יישמע לכם מוזר, אבל כפי שידוע, האדם הוא יצור חברתי וגם יצורים הם חברותיים במידה כלשהי, ומאחר שנגיף הקורונה לא ממש אהוב על מישהו בעולם הזה, הוא התחיל לחפש לעצמו חברים. אז הוא התחיל ואולי סיים אצלי. או שסתם הייתי בסבב שלו כמו פוליטיקאי בסבב מופלטות במימונה.
אני מצידי העדפתי יחסי שלום שלום ואל תבוא לי בחלום. רק כפי שאמרתי, המפגש היה בחלום, אז אולי כדאי לעדכן את המשפט. הסברתי לו בעדינות שחברים זה לא הצד החזק שלי. אני טיפוס די מגושם חברתית. השתכנע או לא, לבסוף ויתר, ורגע לפני שנעלם הסתובב אליי עם כתר על ראשו (בכל זאת קורונה) והסביר:
חבל שאתם מזלזלים בי. אתם באמת חושבים שמחיצות מניילון בגובה מטר וחצי מפריעות לי לעבור בין מחיצה למחיצה? אתם באמת חושבים שלמקומות שמפגינים בהם אני לא מגיע? לא שלא חשובה לי זכות הביטוי וההפגנה שלכם, אבל מה לעשות ואני לא בצד של ביבי או נגדו. אני א- מפלגתי וא-פוליטי. אני גם לא מפריע לאף אדם להתפלל בתוך בית כנסת או מחוצה לו, אבל אלו שמתפללים במניינים קטנים מבלי שאף אחד רואה אותם, כאילו היו בתקופת ימי הביניים כשהיוונים חיפשו אותם. נו באמת, רק חסר שתוציאו סביבונים ותשחקו איתם כשאני מגיע. אתם באמת חושבים שאני לא אוהב אירועים ושזה משנה לי אם חוגגים במאה איש או מאתיים בפנטהאוז של סלב כזה או אחר.
לא נעים לי ללוות אתכם כבר יותר מחצי שנה, ואני יודע שתכף מגיעה השפעת של החורף שהיא כבר ותיקה ממני ומפילה יותר בני אדם ממני. אבל לא חבל שאתם בני האדם לא הבנתם שאני כאן בשביל זמן מסוים ושליחות מסוימת, ועד שאני לא אסיים את זמני, כל שעליכם לעשות הוא רק לנהוג בהיגיון? בלי פלפול ובלי בלבול. לא צריך את ממונה הקורונה ואף פוליטיקאי שיגיד לכם שאת מה שאתם מבינים בשכל הישר שלכם. ריחוק חברתי, מסיכות, ניקיון ובלי התקהלויות. זהו, רק שכל ישר. אני רוצה לעזוב כבר, רק תאפשרו לי את זה". אמר ונעלם.
נשמתי לרווחה. (גם בחלום זה אפשרי) התעוררתי וגיליתי שהגיע זמן סליחות. ואז התחילו להגיע אליי ההודעות אודות הסגר המתקרב וההנחיות החדשות לגבי הפגנות ותפילות. אז אולי כמאמר השיר של עפרה חזה "אחרי החגים יתחדש הכל, יתחדשו וישובו ימי החול. האוויר, העפר המטר והאש, גם אתה תתחדש". ומי יודע אולי היא כבר לא תהיה כאן הקורונה ואז נוכל לחזור להיות כמו שאנחנו רגילים להיות. עם מפולג ומסוכסך עם עצמו.