תהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין אינו מנותק מהסכסוך בינן לבין קטר. זרעי המשבר בין קטר לבין "הרביעייה הערבית" – ערב הסעודית, מצרים, בחריין ואיחוד האמירויות - נטמנו עם תפיסת השלטון בקטר על-ידי חמד אל-חליפה ב-1995 מידי אביו והקמת רשת אל-ג'זירה, שופרה של המדיניות הקטרית העצמאית, שנה מאוחר יותר.
קטר ביקשה לאזן בין חששה מעימות עם אירן לבין הרצון להגביל את הדומיננטיות הסעודית במועצה לשיתוף פעולה במפרץ (משפ"מ). מאז דווח על ניסיונות סעודיים להביא להפיכה בקטר. הסעודים אף מטפחים בגלוי אופוזיציה לאמיר הנוכחי, שייח תמים. ביוני האחרון האשים שר החוץ הקטרי את "מדינות המצור" בניסיון לחולל הפיכה בארצו. הוא הזכיר קמפיין דיסאינפורמציה בטוויטר חודש קודם לכן, שבו דווח על ניסיון הפיכה בבית המלוכה הקטרי. בהסכמי אברהם, מעבר לרצון של איחוד האמירויות לשפר את דימויה בקונגרס האמריקני ובגישה לאמצעי לחימה אמריקנים מתקדמים, חותרת אבו דאבי לצבור נקודות זכות בממשל האמריקני בסכסוך בינה לבין קטר ולחזק את מעמדה והשפעתה בזירה האזורית והבינלאומית.
הידוק הקשרים בין איחוד האמירויות לישראל פותח בנוסף פתח לאיחוד האמירויות להגביר את השפעתה בשטחים הפלשתינים על חשבון קטר, גם אם לא בטווח הקרוב. יוזכר כי לאיחוד האמירויות, לעומת קטר, חסרים כיום מנופי השפעה בזירה הפלשתינית משום שהיא רואה אויב בחמאס, שהיא תנועת-בת של האחים המוסלמים. בנוסף, בינה לבין הנהגת הרשות הפלשתינית שורר נתק בעיקר בשל תמיכתה במטחמד דחלאן, המתחרה מול מחמוד עבאס על הנהגת הרשות.
גם על-רקע זה יצאה התקשורת בקטר בקמפיין מתוזמר נגד הסכם הנורמליזציה עם ישראל, גינתה אותו במילים קשות, ואף תקפה את השליט בפועל באיחוד האמירויות, מוחמד בן-זאיד, באשמה של זניחת הפלשתינים. אולם, קטר הרשמית השאירה לעצמה חופש תמרון ולא התבטאה פומבית נגד תהליך הנורמליזציה כשלעצמו, ואף הביעה באחרונה תמיכה פומבית בתוכנית השלום האמריקנית. לצד זאת היא הצהירה, כי לא תנרמל את יחסיה עם ישראל עד גיבוש הסדר עם הפלשתינים, וכי היא תומכת ביוזמה הערבית כבסיס לפתרון הסכסוך.
גם הזירה הפלשתינית
מבחינת ישראל, קטר היא צינור להעברת מסרים בין ישראל לחמאס ולהעברת סיוע הומניטרי הכרחי לרצועת עזה, המרחיק את סכנות התלקחותו של סבב עימות נוסף בזירה זו. לפיכך, יש לישראל אינטרס ברור שסיוע זה יימשך למרות המתח בינה לבין קטר ובין קטר לשכנותיה במפרץ. מבחינת ארצות הברית, הפשרת היחסים בין המדינות במפרץ תעניק לממשל האמריקני ואישית לנשיא דונלד טראמפ הישג במובן של מימוש האינטרס הברור לבסס קואליציה מפרצית חזקה נגד אירן - ובשיתוף ישראל.
הגעה להסדר כפול בין "הרביעייה" לקטר ובין קטר לישראל אינה משימה פשוטה כלל ועיקר. זאת, שכן שורר מתח, שלא לומר איבה רבת שנים, בין דוֹחה לבין אבו דאבי וריאד. לפיכך, גם אם המדינות יגיעו לפשרה, זו עלולה להיות זמנית ועל הנייר. משוכה נוספת קשורה לאיבה האישית בין המנהיגים ולצורך לשכנע את דוחה לרדת מעץ התמיכה בפלשתינים שעליו טיפסה שוב לאחרונה. כלל לא בטוח, כי הפשרת המתיחות בינה לבין שכנותיה תביא אותה לוותר על ההשפעה הרבה שהיא זוכה לה, לא רק מול חמאס אלא גם מול הרשות הפלשתינית.
מעורבות קטר בזירה הפלשתינית היא כלי חשוב בארגז הכלים שלה לצורך מיסוד מעמדה כשחקנית אזורית משפיעה וחיונית. קטר, נסיכות זעירה ועשירה, החשה מאוימת על-ידי שכנותיה המפרציות, בעיקר סעודיה, רואה במעמדה האזורי פוליסת ביטוח לעצם קיומה במרחב. ביסוס מעמדה האזורי מאפשר לה להיתפס כחיונית וחשובה בעיני שחקנים אזוריים משמעותיים כמו ישראל, וחשוב מכך - לשמור על קרבה הכרחית לארצות הברית.
מאמציה של קטר לבסס את מעמדה האזורי מחריפים את המתח ואת התחרות האסטרטגית בינה לבין סעודיה ואיחוד האמירויות. ואכן, לצד מאמציה בזירה הפלשתינית, מקפידה קטר לטפח את קשריה עם טורקיה ועם אירן, ולמעשה לפעול בכל המגרשים או המחנות ולגוון את מנופי ההשפעה שלה. בה בעת, קטר מבינה את נחיצות הקשרים עם ארצות הברית ואת החשיבות שבתמיכתה, בעיקר מול החרם האזורי שבו היא נתונה. גם אם השכילה להתמודד עם מגבלות החרם באמצעות סיוע אירני וטורקי, חשוב לה להסיר את החרם מעליה ולחזור לחיק המשפ"מ.
גם אם יתברר שארצות הברית הצליחה לשכנע את אבו דאבי וריאד להסיר את החרם מעל קטר ולהבטיח את הצטרפותה של קטר למסגרת של הסכם אברהם ובהמשך את נירמול היחסים עם ישראל, סביר להניח שיימשך המתח בין קטר לבין איחוד האמירויות, שכבר חתמה על הסכם הנורמליזציה עם ישראל. מצב כזה עלול להעמיד את ישראל בפני אתגר מורכב בנוגע לאופן התנהלותה מול כל אחת מהשתיים. המורכבות תבוא לידי ביטוי בולט בעיקר בזירה הפלשתינית.
אינטרס בהפשרת היחסים
לישראל אינטרס מובהק בהפשרת היחסים בין מדינות המפרץ, בעיקר משום שבכך ייתקע טריז בין טורקיה לקטר - מה שעשוי להביא לפירוק בפועל של ציר האחים המוסלמים. כמו-כן תרחיק ההפשרה את טורקיה מזירת המפרץ, תפגע במעמדה האזורי של אנקרה ותצמצם את הסיוע הכלכלי הזורם מקטר לטורקיה ולתנועות האחים המוסלמים. כל אימת שקטר תבחר בברית עם טורקיה, האינטרס הישראלי צריך להיות צמצום תפקידה והשפעתה בזירה הפלשתינית והעדפה ברורה לחיזוק השפעתה של איחוד האמירויות. שאלה פתוחה היא, האם יש בידי איחוד האמירויות לא רק כלים והשפעה, אלא גם רצון להשקיע משאבים לא מבוטלים ברצועת עזה.
את פניית קטר לממשל האמריקני בבקשה לרכוש את מטוס F-35, כפי שדווח לאחרונה, ניתן להבינן כחלק מהתחרות בינה לבין איחוד האמירויות, וכן כאיתות לממשל בדבר נכונות לנרמל את היחסים עם ישראל. זאת, אומנם בסדר הפוך מזה של איחוד האמירויות. היענות אמריקנית לפנייה תהיה כרסום נוסף ביתרון הצבאי האיכותי של ישראל והאצה של מרוץ החימוש האזורי. על ישראל לתאם עמדות עם הממשל גם בהקשר זה, הגם שהתנגדות למכירת המטוס לקטר תפגע בסיכוי הנורמליזציה עימה. מבחינת הממשל, יהיה עליו להביא בחשבון שפרט לפגיעה ביתרון הצבאי הישראלי, מכירת המטוס לקטר, שעימה הוא מבקש להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני ואף להגדירה כ-Major Non-NATO ally, תפגע ביחסיו עם איחוד האמירויות וסעודיה.
אשר לזירה הפלשתינית, השפעה מתמשכת של קטר בה פירושה חיזוק הציר הרדיקלי של חמאס בהובלת איסמעיל הנייה וסלאח אל-ערורי, לצד שימור מעמדה והשפעתה של טורקיה. התחזקותם של הנייה ואל-ערורי ושאיפתם (הם גם מתחרים ביניהם על הובלת חמאס) להוביל להשתלטות חמאס על הזירה הפלשתינית כולה, יגבירו את מצוקתו של יחיא סנואר ברצועת עזה, העלולה להיתרגם להסלמה מכוונת, שסופה מערכה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה ואף לקריסת חמאס וכך ליצור באזור וואקום שלטוני שיחייב שליטה ישראלית, בהעדר אפשרויות סבירות אחרות.
בשל מעמדה המוחלש של איחוד האמירויות בזירה הפלשתינית, בין בשל חוסר פופולריות ברצועת עזה, בין בשל תיעוב וחשש של הנהגת הרשות הפלשתינית ופתח בגדה המערבית מפניה, וכן בשל תמיכתה המוצהרת ביריבן המר מוחמד דחלאן, לא תוכל אבו דאבי להיכנס לנעליה של דוחה בעתיד הנראה לעין. במציאות כזו, ישראל תזדקק לשירותי התיווך הקטריים וקטר תמשיך למנף זאת לביסוס מעמדה האזורי.
המשך ההישענות הישראלית על קטר והעדפתה כמתווך בזירה הפלשתינית לצד המשך היריבות והתחרות האסטרטגית בין קטר לאיחוד האמירויות, גם בתנאים של הסרת החרם המפרצי מעליה, יעמידו את ישראל בפני קושי מול איחוד האמירויות. ישראל, שלא מרצונה ובשל הנסיבות בזירה הפלשתינית, עלולה למצוא עצמה במאבק בין שתי המדינות, שיהיה בו כדי לפגוע ביחסים איתן.
הדרך להיחלץ מהמבוך היא מהלך ישראלי, בגיבוי אזורי ואמריקני, שיוביל לחידוש המו"מ והקשרים הבילטרליים עם הרשות הפלשתינית מחד-גיסא, והתקדמות ניכרת במימוש ההסדרה עם חמאס ברצועת עזה מאידך-גיסא, באופן שייתר את מאמצי התיווך הקטריים. זאת ועוד: ייתור מאמצי התיווך הקטריים או צמצומם המשמעותי, יחליש את הציר הרדיקלי בחמאס, יאפשר את התבססות סדר היום המקומי של סנואר ברצועה וידחק את טורקיה מהזירה. לא מן הנמנע, שצמצום השפעתה של קטר בגדה המערבית יחליש גם את ג'יבריל רג'וב ואת מחנהו, וכך יסייע למתן את המחנאות והיריבות בשורות פתח ויסייע לבסס הסכמות לגבי כינון הנהגה פלשתינית ביום שאחרי אבו מאזן.
