לא רק השמש הקולחת בעיבורו של הקיץ צורבת,
ולא רק האש הבוערת ושורפת את סביבתה חורכת,
זו וגם זו ניחתים לארץ ללא התראה או יד מכוונת,
הם מחייבים כל קהילה ועם למשמעת וערנות מתמדת,
אחרת יותירו אחריהם חורבן שממה ועיי מפולת.
ברם אם:
המשטרה ללא ראש או רועה נותרה מוכה וחבוטה,
מושלכת לכל "משימה" ללא הנחייה ובלא מחשבה,
מוקפצות יחידותיה ומפקדיה מוזנקים מזירה לזירה,
בלא הפוגה מצטווים להשבית תפילה ולפרק חתונה,
לרדוף אחר מפגין תמים בודד חסר מסכה והגנה,
ללא גיבוי ותמיכה מהשר הממונה ומראש המדינה,
הדואגים לשמוט מתחת לרגלה את תוקף הדין וההצדקה.
ואם:
מערכת המשפט מושמצת ורמוסה,
מותקפת על-ידי הנבחרים מנסחי התקנות והחוקה,
המצמידים לה טלאי ותוויות על אריגה ותפירה,
על חרישת תיקים ומזימות בתיאום עם בכירי המשטרה,
מותירים אותה מצולקת חסרת סמכות והצדקה,
ללא יכולת עמידה מול מפגעים פורעי חוק וארגוני פשיעה.
ואם:
רעד האדמה והטרפת שמחוללים שרי הממשלה,
אינם פוסחים גם על הפקידות הבכירה בשירות המדינה,
אלו האמונים על ניהול תקין מקצועי של משק חסר פניות,
בעתות שלום, מלחמה, במשברים ובחילופי השלטון,
נתונים מדי יום ללחצים ולשיסוי בשל היותם "המגן האחרון",
לפני קריסה ואובדן אדני המשטר ויציבות השלטון.
כנראה שהזמן לתיקון ושיקום כללי חלף הלך לו,
הפגיעה באדני השלטון: במערכות המשפט התביעה והאכיפה,
לצד ניפוץ כללי המנהל התקין בגופי השלטון של המדינה,
זרעו בציבור תחושת אנרכיה של "איש הישר בעיניו יעשה",
או של הטענה: "למה רק להם מותר"? גם לי יש חלק בזה.
מה חשבו אותם מרוממים מעם? שמא כסיל וטיפש העם,
לכן יכולים הם לפגוע לנפץ ולרסק כל הנקרה בדרכם,
ובעת הצורך בכוחם להציע שלמונים ולפייס את העם.
האם האוחזים היום בכלי המשחית ביום פקודה בכוחם,
לשכנע את שרמסו להחזיר החיים ומערכות השלטון למסלולם?.
האורווה נפרצה מכבר "הסוסים" נפוצו לכל עבר בבהלה,
במנוסה למלט נפשם לא הותירו לא גשר ולא קרש הצלה.
לא לאלו הנאחזים עדיין בכס השלטון ולא למשמרת הבאה,
אליה נשואות עינינו הדומעות מייאוש מהול בציפייה ותקווה.
