ההסכמים בין ישראל לאמירויות ולבחריין מתחילים לנוע, לא עוצרים. נורמליזציה מתחילה להתרקם בשורה של צעדים. הסכמים נחתמים; אזרחי ישראל ינצלו לבטח את שפע הטיסות השבועיות של חברת "אל איתיחאד" בקו בן-גוריון לאבו דאבי; ולאזרחים דוברי ערבית נפתחו הזדמנויות כלכליות. בעולם הערבי הסוני אין קול ואין מצפצף. ברקע זה כמה הערות:
הראשונה, הסוגיה של מכירת מטוסי פ-35 החמקנים לאמירויות. ח"כ יעלון לא נכח במליאת הכנסת שאישרה את ההסכם, ונימוקו היה שההסכם מתיר מכירת המטוסים הללו לאמירויות, ובכך איבדה ישראל יתרון אסטרטגי איכותי וייחודי שהיה לה באזור: בלעדיות מוכחת ונראית של עליונות בנשק וחימוש שנמצא רק בידיה. דנתי כבר בנושא בזמנו ודעתי הייתה ונשארה שאין סיכון ביטחוני במכירה של החמקנים לאמירויות, נימקתי והסברתי. אז כמובן שבהסכם אין אפילו אות אחת בנושא המכירה, אך לא זה העניין, אלא הצביעות של כל אלו שזועקים עכשיו חמס בעניין החמקנים.
במה מדובר? ארה"ב עשתה בזמנו עסקה למכירת 100 מטוסי פ-35 לטורקיה. 2 מטוסים נמסרו לטורקיה ביולי 2018 וטייסים טורקים התחילו להתאמן עליהם בארה"ב. אולם כאשר הטורקים רכשו מערכת טילי נ"מ מתקדמת רוסית מסוג S-400, הקפיאה ארה"ב את מסירת המטוסים לטורקיה ואת יצור חלקים מהם בתעשיה הטורקית. הסנט והקונגרס האמריקני הצביעו נגד המכירה לאור מדיניותו העוינת של ארדואן. מה עשתה ישראל? את הצעדים השבלוניים: הביעה התנגדות, ולאחר מכן נכנסה למו"מ עם הפנטגון על כך שהמטוסים לטורקיה לא יצוידו בתוכנה/מערכת מסוימת על-מנת שתישמר עליונות החמקנים שלנו. איני יודע אם זה הועיל או לא, אך די ברור שישראל לא ניהלה מלחמת חורמה רועשת נגד הימצאות מטוסי החמקן בטורקיה; זה לא שימש כותרות, זה לא היה מכשיר לניגוח ממשלת ישראל. למה? הלא טורקיה היא האויב הכי מסוכן שלנו במערב, עם אירן וגרורותיה במזרח ובצפון.
השנייה, ההצבעה של הרשימה המשותפת נגד הסכמי השלום והנורמליזציה המחישה את ההזיה המסוכנת, המטורפת, להקים ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת. מה שמפחיד הוא שלא מדובר בהזיה חולפת, רגעית, אלא בתפיסה פוליטית החיה וקיימת, וצצה ועולה מדי פעם. מתכון ודאי לאנרכיה. השלישית, לא לשכוח שאירן היא האויב הכי מסוכן לתהליך הנורמליזציה, והחוליה החלשה והפגיעה היא בחריין שכנתה, שרוב אוכלוסייתה שיעית.
הרביעית, הפלשתינים. ישנם המזכירים כי ההסכמים טובים ואולי יפים, אך הבעיה הפלשתינית (או "הכיבוש") לא מטופלת ובלעדיה אין שלום. אכן היא לא מטופלת מדינית כי את הצד הפלשתיני מנהיג עכשיו קשיש חולה, עקשן כמו תיש, שאינו מוכן לכלום, אפילו לא לקבל מאיתנו כספים המגיעים לו. זה לא אומר שישראל אינה צריכה לחתור לשמירת יציבות, לפחות כלכלית, בשטחי יהודה ושומרון, תוך ניצול הנורמליזציה עם נסיכויות המפרץ.
וכמה מילים לגבי נוסח ההסכם עם האמירויות בעניין הפלשתיני: המשפט היחידי בנושא הוא זה: "(הצדדים) מחויבים לעבוד ביחד על-מנת להגשים פתרון במשא-ומתן לסכסוך הישראלי-פלשתיני, שיענה לצרכים ולשאיפות הלגיטימיות של שני העמים". זה הכול! לא רק זאת: בהקדמה מוזכרת תוכנית טראמפ, ומדובר על "העם היהודי" (מושג המהווה חילול הקודש אצל הפלשתינים, כי עבורם אין דבר כזה). אין מילה על סיפוח/אי סיפוח. ואני מעוניין לסיים כאן ולחזור על תפיסתי הברורה: החלת ריבונות על בקעת הירדן היא אינטרס ביטחוני ישראלי עליון!
