בציבור החרדי יש תחושת אפליה וכעס על יחסו של הציבור החילוני אליהם מאז החלה מגיפת הקורונה. הם היו מצפים מהציבור החילוני להבנה וסימפטיה למצוקותיהם. החרדים מדברים על קו שבר בציבור שלהם. אולי הגיע הזמן שהחרדים יעשו חשבון נפש ויבינו מדוע הציבור החילוני אינו מגלה אהדה כלפיהם. לציבור החילוני יש יחס של כבוד לערכי היהדות אבל לא לערכים שמייצג הציבור החרדי.
החרדים מבקשים הבנה למצוקותיהם:
א.הם
דורשים כבוד ולהמשיך לנהל את אורח חייהם למרות הקורונה. המשמעות של הדרישה הזאת היא התקהלויות: חתונות, לוויות, תפילה בבתי כנסת, הפעלה של מערכת החינוך שלהם על כל מרכיביה ועוד...
החרדים מתעלמים משתי עובדות: ראשית, אורח החיים שלהם פירושו הדבקות המוניות ולא רק הם נושאים בהדבקות אלא, בהעדר סגר, ם מעבירים את המחלה גם לאזורים החילוניים. הציבור החרדי מתעלם מהערך של ערבות הדדית. שנית, על-פי שיטת הרמזור של פרופ' רוני גמזו רק הערים האדומות צריכות היו להיכנס לסגר. אבל, בלחצם של ראשי המפלגות החרדיות שטענו את הטענה התמוהה של אפליה, ראש הממשלה, שזקוק למנדטים שלהם, כפה על כל המדינה סגר שגרם לאבטלה המונית ולפשיטות רגל של עסקים בציבור החילוני. הסגר פגע באופן חמור בתושבי ערים שלא היו אדומות וגרם לכעס רב על ראש הממשלה ועל ראשי החרדים. ולא פחות מקומם, דרעי, מנהל מו"מ עם ראש הממשלה על אכיפה לכאורה על מערכת החינוך החרדית.
החרדים טוענים שרק מיעוט אינו מקיים את התקנות הנוגעות לקורונה. כיצד מדובר במיעוט אם חלק ניכר מחולי הקרונה הם חרדים? ראה הערים האדומות, וחרדים מהווים 38% מהמתים ללא כל קשר לחלקם באוכלוסייה. יתר על כן, המנהיגות הרבנית והפוליטיקאים מנהלים מדיניות הפוגעת בהגנה על כלל הציבור בפני נגיף הקורונה.
ב.
כבוד זה עניין דו-סיטרי - החרדים אינם מכבדים את אורח החיים החילוני ואת "רמת הרוחניות" שלו. הטענה - שבהשוואה לארון הספרים החרדי החילוני הוא ריק, אבל מצפים מהחילוניים לכבד את אורח החיים שלהם ואף לממן אותו. הם מזלזלים ומתעלמים לחלוטין ממערכת האוניברסיטאות והמכללות ומהיצירה התרבותית החילונית בכל תחומי החיים.
ג. החברה החרדית
מסרבת לשאת בעול הההגנה על ביטחון המדינה - החרדים מסרבים לכל הסדר לגבי השירות הצבאי או הלאומי. הם מקדשים את התזה "תורתם - אומנותם" וכופים אותה על החברה הישראלית כולה באמצעות הכוח האלקטורלי שלהם. הם מתעלמים לחלוטין מהקורבנות שמקריבים החלקים האחרים בחברה הישראלית המשרתים בצבא: משנות השירות הצבאי וממספר הפצועים וההרוגים שהציבור הזה סופג מאז הקמת מדינת היהודים ואף לפני כן.
הציבור הלא-חרדי אינו מוכן להשלים עם ההשתמטות של הציבור החרדי מחובת ההגנה על ביטחון המדינה. כל עוד החרדים מסרבים למלא את חלקם אל ייצפו מהציבור החילוני לאהדה וסימפטיה.
הסירוב לקחת חלק בהגנה על המדינה נוגד את הערכים של היהדות כפי שהם באים לידי ביטוי בתורה ובדעותיהם של חכמי ישראל. על-פי תורת ישראל אפילו חתן מחופתו חייב להתגייס להגנת ארצו. מתיתיהו החשמונאי קרא לכל הגברים להתגייס למען הארץ ורבי עקיבא גייס את כל תלמידיו למרד בר-כוכבא.
חרדים השתתפו במלחמת העצמאות אבל מאז חל שינוי בגישת רבניהם שהעלו את רעיון "תורתם- אומנותם" כהצדקה לסירובם להתגייס. אין כל בסיס לרעיון זה בתורת ישראל.
ד.
השתתפות בכוח העבודה ובפיתוח כלכלת ישראל - חלק ניכר מהציבור החרדי אינו עובד ואינו משלם מיסים וכופה על המדינה כולה לממן את תפישת הרבנים החרדים של "תורתו-אומנותו". נציגיו מנצלים את הכוח האלקטורלי של המפלגות הדתיות ומקבלים מממשלת ישראל תקציבים שמקורם מעבודתם של שאר אזרחי ישראל משלמי המיסים.
כל עוד החרדים מסרבים לעבוד לפרנסתם ולחדול מניצול ציני של מנהיגיהם את תקציב המדינה אל יצפו לאהדה וסימפטיה מצד הציבור הנושא בעול ואינו זוכה לזכויות - לשירותי המדינה - בשל המעמסה של פרנסתם של עשרות אלפי אברכים בגיל העבודה (ראה נספח על יחס היהדות לעבודה ).
ה.
לחילונים יש יחס של כבוד לערכי היהדות - בניגוד למה שחושבים בחברה החרדית לחילונים יש יחס של כבוד לערכי היהדות והם גאים ביהדותם. אבל, אין להם כבוד לערכים של החברה החרדית הסותרים לדעת הציבור החילוני את ערכי היהדות: פיקוח נפש דוחה הכל, ישראל ערבין זה לזה, היחס של חכמי היהדות לעבודה ועוד... מערכת החינוך הממלכתית והאוניברסיטאות כוללים שיעורים ביהדות.
לסיכום - כבוד ואהדה הם עניין דו-סיטרי. כל עוד הציבור החרדי מתנשא על הציבור החילוני ללא כל הצדקה, מסרב לשאת בעול החובות ודורש רק זכויות וכופה על שאר חלקי החברה לממן את אורח החיים החרדי אין סיכוי שאלו הנושאים בעול השירות הצבאי ועובדים ומשלמים מיסים יגלו אהדה לציבור החרדי החי על חשבונם.