הניהול הלקוי של משבר הקורונה, יותר מכל דבר אחר, עלול לעלות לדונלד טראמפ במשרתו. המודל של אקונומיסט העניק לו בסוף השבוע שעבר סיכוי של 5% בלבד לנצח בבחירות. אלמלא המגיפה, הוא היה ניצב על סף בחירה מחדש. עד לקורונה הוא קיים את הבטחתו לשמר את הצמיחה הכלכלית; היא אומנם לא התקרבה ל-4% השנתיים שהבטיח, אבל טראמפ הצליח יותר מן התחזיות ורפורמת המס שלו העניקה סיוע פיננסי מתוזמן היטב. בסוף 2019 הייתה האבטלה ברמתה הנמוכה ביותר מזה 50 שנה והשכר בשכבות הנמוכות הלך ועלה.
טראמפ הגשים חלקים נוספים מסדר היום שלו. הוא נטש או שינה הסכמים בינלאומיים שלא היו לרוחו, הטיל מכסים על מדינות שפגעו בארה"ב, צמצם משמעותית את ממדי ההסתננות ומינה שני שופטים שמרנים לבית המשפט העליון (ובחודש שעבר את השלישית). טראמפ אומנם משקר בקצב מדהים, אבל בסך-הכל הוא לא מותח את גבולות האמת יותר מכפי שניתן לצפות מפוליטיקאי. אם טראמפ אכן יפסיד בבחירות, הוא יותיר אחריו בעיקר הקצנה נוספת של הפוליטיקה האמריקנית, רמיסה של הנורמות הדמוקרטיות ופגיעה במוניטין של ארה"ב בחו"ל, סבור אקונומיסט. אבל בארבע השנים האחרונות גם היו לו הישגים העשויות להיות ארוכי טווח.
בשנת 2016 ייחד טראמפ עצמו לא רק בצורת הדיבור אלא גם בתוכנו. כמו כל הרפובליקנים, הוא בעד קיצוצי מס, הפחתת רגולציה, שופטים שמרנים, רחובות בטוחים יותר, צבא חזק יותר וחוב ממשלתי נמוך יותר, והוא נגד אובמהקר וגבולות פתוחים. אבל בנושאים רבים הוא היה בלתי-אורתודוקסי, קיצוני או שניהם – ובכך שבה את דמיונם של הבוחרים. הוא הבטיח לגרש 11 מיליון מהגרים ולבנות חומה בגבול מקסיקו. הוא תיאר את מדיניות החוץ והסחר ככושלות, והבטיח שישיג עסקות טובות בהרבה. הוא תקף את וול סטריט והתנגד לקיצוצים בביטוח הרפואי לנזקקים. הוא לעג לא רק ליריביו אלא גם לחברי מפלגתו.
לאור זאת, אירונית העובדה שרבים מהישגיו של טראמפ היו בליבת האידיאולוגיה הרפובליקנית. קיצוצי המס שלו היו מתונים ביחס לנשיאים אחרים: 0.7% מהתמ"ג לעומת 1.5% של ג'ורג' בוש הבן ו-2.6% של רונלד רייגן. הרפורמה שלו כללה כמה צעדים חיוביים, אך לא שינתה מיסודם את חוקי המס. הוא מינה שופטים כמו כל נשיא רפובליקני, וניצל את העובדה שמנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, מנע מינויים רבים בשלהי ממשל אובמה וכך הותיר מאות משרות בלתי מאוישות במערכת המשפט הפדרלית.
פחות הצלחה בהגירה ובסחר
טראמפ הבטיח לבטל שתי תקנות ישנות על כל אחת חדשה; בפועל הוא הגיע ליחס של 22:1 ומספר התקנות הפדרליות החדשות עלה ב-0.5% בלבד – 1/12 מן הקצב בימי בוש וברק אובמה. חלק מהביטולים היו נחוצים, סבור אקונומיסט, וזאת לעומת ההרס המתוכנן של הרגולציה בתחום איכות הסביבה. כאשר הבית הלבן טוען שהוא חסך 51 מיליארד דולר (0.25% מהתוצר) בעלויות רגולטוריות, הוא מתעלם מן המחיר של ביטול תקנות נחוצות.
ההצלחות נראות פחות ברורות בנושאים בהם התייחד קמפיין טראמפ ב-2016. כך למשל ההגירה. קסנופוביה הייתה הסיבה הבסיסית להתמודדותו לנשיאות, תוך דברי שטנה נגד מקסיקנים ומוסלמים. לכן, אין זה מפתיע שממשלו נקט ביד חזקה נגד מסתננים, כולל הפרדת ילדים מהוריהם והחזקתם במחנות מעצר. אבל בתי המשפט פסלו את איסור הכניסה משורה של מדינות מוסלמיות שהוציא טראמפ מיד בתחילת נשיאותו, והחומה בגבול מקסיקו רחוקה מלהיבנות. לעומת זאת, מספר המסתננים ממקסיקו שגורשו הגיע אשתקד ל-360,000 ול-36% מהם לא היה עבר פלילי (לעומת 14% בלבד ב-2016). מספר הבקשות לוויזות ולהיתרי שהייה פחת ב-17% מאז 2016, והבית הלבן הציע להכניס בשנה הבאה רק 15,000 פליטים לעומת 85,000 בשנה האחרונה של אובמה.
בתחום הסחר ניהל טראמפ בהצלחה מו"מ מחודש על הסכם נאפט"א עם קנדה ומקסיקו, נטש את השותפות הטראנס-פסיפית, הטיל מכסים על אלומיניום ופלדה ופתח במלחמת סחר עם סין. התוצאות היו בלתי מרשימות. הגרעון מול סין אומנם נפל, אך מול יתר העולם הוא נותר בעינו עד שהקורונה הזניקה אותו. המכסים עזרו לכמה ענפים, אך במחיר גבוה: הצרכן האמריקני משלם 900,000 דולר לשנה לכל משרה שנותרה בעינה בתעשיית הפלדה. התעסוקה בתעשיה ירדה לאחר מלחמת הסחר עם סין, אם כי הבית הלבן טוען שמדובר במגמה זמנית בלבד.
הבטחות אחרות לא קוימו, ובראשן הפחתת החוב הלאומי: הגרעון התקציבי עלה בעקביות בשלוש השנים הראשונות של ממשל טראמפ, והקורונה הביאה אותו לרמות הקרובות לתוצר האמריקני. טראמפ גם לא ביטל והחליף את אובמהקר, ומספר האמריקנים נטולי הביטוח הרפואי עלה מ-8.6% ב-2016 ל-9.2% ב-2019. הוא הבטיח שבקדנציה הבאה יאפשר לבעלי מחלות רקע לבחור את הכיסוי הרצוי להם, אך בינתיים ממשלו תומך בבית המשפט העליון בעתירה המבקשת לבטל בדיוק את הפרק הזה באובמהקר.
שיעור הפשיעה בערים האמריקניות אומנם ירד מאז 2017, אך המהומות הגזעיות בקיץ האחרון שינו את התמונה; ההערכה היא שמספר מעשי הרצח זינק השנה ב-15%. טראמפ רשם הישג ניכר בתחום המלחמה בפשיעה, בדמות הרפורמה בענישה ובכליאה. טראמפ לא קיים את הבטחתו "לייבש את הביצה". במקום זאת, הוא רמס נורמות התנהגות מקובלות. טראמפ ערער את יציבות המוסדות הממלכתיים, פיטר או דחק הצידה משפטנים עצמאיים, פגע בעצמאות השירות הציבורי והציב בראש סדר העדיפות את הנאמנות האישית כלפיו.
עוינות קשה בין המפלגות
אקונומיסט ממשיך ומנתח מה מכל אלו ישרוד, אם טראמפ יפסיד בבחירות. המועמדים החזקים ביותר הם השופטים והשינוי בטון הפוליטי. רוב הישגיו של טראמפ אינם מעוגנים בחקיקה אלא בצווים נשיאותיים, ולכן ניתן לבטל אותם בקלות – כמו למשל רוב הצעדים בתחום ההגירה. אבל קשה לראות את ג'ו ביידן מבטל לחלוטין את הכללים החדשים למבקשי מקלט בגבול מקסיקו ובכך גורם לגל חדש של מהגרים. מן הצד השני, מהגרים-בכוח יבדקו כעת אפשרויות אחרות בלבד ארה"ב.
ממשל דמוקרטי ינסה להפוך את הגלגל בתחום איכות הסביבה, אך המשימה עלולה להיות קשה כאשר יידרשו לנושא בתי המשפט העמוסים בשופטים אותם מינה טראמפ. כמו בתחום ההגירה, גם כאן יש נזקים בלתי הפיכים: מי שכבר חלו בשל הזיהום המוגבר, לא יבריאו אם הוא יופחת. ההערכה היא, שגזי חממה שווי ערך ל-1.8 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני ייפלטו לאוויר ב-15 השנים הקרובות בשל הדה-רגולציה של טראמפ.
הצלקות עמוקות במיוחד בתחום הפוליטי, טוען אקונומיסט. ארה"ב מפולגת כיום יותר מאשר אי-פעם בעבר. 73% מהאמריקנים סבורים ששתי המפלגות אינן מסוגלות להסכים אפילו על עובדות יסוד. הקיצוניות מחמירה: חמישית מן האמריקנים אומרים שיש הצדקה לאלימות אם המפלגה האחרת תנצח בבחירות הקרובות. 60% מן המצביעים אומרים שהמפלגה האחרת מהווה סיכון לארה"ב, למעלה מ-40% יכנו את יריביהם "מרושעים" ו-20% חושבים שהם בהמות.
הנטייה ההיפר-מפלגתית הזאת קדמה לטראמפ ומסבירה במידה רבה את נצחונו ב-2016. הוא בתורו העצים אותה והוביל אותה עד לסוגיות בסיסיות של בריאות: 80% מתומכי ביידן עוטים מסיכות לעומת 43% מתומכי טראמפ. החלטתו של טראמפ למשול כמנהיג של חלק מן האומה ולא של כולה, זכתה לתמיכת ה"בייס" של המפלגה הרפובליקנית ורוב האליטה הנבחרת שלה; המתנגדים העדיפו לשתוק. הדבר אפשר לטראמפ להפר את הנורמות של פוליטיקה ומינהל תקין, ולהגיע לשיא מקומם של נסיונות לחתור תחת הלגיטימיות של הבחירות. 40% מהרפובליקנים אינם מאמינים שהבחירות יהיו הוגנות, ומחצית מהדמוקרטים חוששים שטראמפ לא יעביר את השלטון בצורה חלקה אם ביידן ינצח.
מה יקרה אם טראמפ ינצח? אין לו תוכנית ברורה לארבע השנים הבאות והמפלגה הרפובליקנית בחרה שלא להציג כלל מצע לקריאת הבחירות הנוכחיות. בלא רוב בבית הנבחרים, טראמפ יוכל להעביר רק מעט חקיקה משמעותית, אם בכלל. לעומת זאת, הוא ירחיב את השינויים המינהליים והרגולטוריים, וימשיך להרעיל את החיים הציבוריים; הפילוג בארה"ב יהיה עוד יותר הרסני.
