בכל שנה, 25 שנים ברציפות, בלי שנה של הפוגה, של חסד, שנה של רגיעה והשתהות להרהר האם זו הדרך, נועצים בחרבות, דוקרים בסכינים, סורקים במסרקות של ברזל, בתפאורת דם ואש ותימרות עשן, מאיימים לשרוף את הבית, זורים מלח גס על הפצע המבקש להגליד, יורקים בשצף קצף האשמות, משכתבים, מוחקים, מוסיפים ומגלגלים עיניים בנאומים ריקים מתוכן חלולים עד כדי כאב. מדברים במתק שפתיים על הרצח הנורא של ראש הממשלה יצחק רבין וקוראים לראש הממשלה בנימין נתניהו בוגד, מוקיעים את ההסתה נגד רבין ומציגים תמונות חבל תלייה מעל ראשו של נתניהו, מזועזעים מתמונת שתול השב"כ שמפניה הנושא את תמונת רבין במדי אס.אס. ומציגים את תמונת נתניהו כגבלס, היטלר ואייכמן. מוקיעים את קריאות הנאצה נגד רבין ומוחאים כפיים לשנאה אשר טרם נראתה במחוזותינו כלפי איש ציבור אל מול המתרחש כנגד נתניהו.
ראש הממשלה יצחק רבין נרצח על-ידי יהודי בן עוולה. הפצע הפתוח והמדמם הזה בתולדות עמנו לא יתרפא לעולם. מזור ונחמה יהיו רק אם נפסיק לראות כל אחד את מומי חברו ולא את מעלתו ואת הטוב הצפון בו. רק אם יהיה קורטוב של איזון ברשויות המרכזיות, רק אם תופסק ההאשמה של חלקים בעם ישראל ברעות החולות. הקיטוב הנורא לא יגמר אם האיזונים מחויבי המציאות לא יתרחשו. איזונים בתקשורת, איזונים במערכות המשפט, איזונים חברתיים ואיזונים בנשיאה בנטל.
הנאומים החלולים אשר מדברים אהבה ומגבירים שנאה, מהללים את היחד ופוערים תהומות, מדגישים את השונה ופועלים להרחבת השסע. אלו נאומי ההבל והריק, אלו נאומים שהנואמים אותם אינם מאמינים בהם, אלו נאומי סרק ריקים מתוכן. 25 שנים מדברים על הכאב הנורא והבור העצום שנפער בחברה הישראלית. במקום למלא אותו באהבה, במכנים משותפים, באחדות תוך שמירה על הייחודיות, ממלאים אותו כל שנה ברפש ועוד סחי ומיאוס, עוד שנאה, עוד מדון עוד פירוד ומחלוקת. ראש ממשלה אחד כבר נרצח. קברנו אותו, בכינו עם משפחתו ועם עם ישראל, הדלקנו נרות, זכרנו והבטחנו לא לשכוח.
היום, ראש הממשלה בנימין נתניהו המושמץ והמוקע אל עמוד הקלון כאילו הוא איתר את הרוצח, ציידו באקדח, הטעין את הכדורים וזעק 'אש', חווה רצח אופי על בסיס שעתי. בוגד, מושחת, הן מילות נימוסין ליד דברי הנאצה של מבקשי רעתו ודורשי ראשו. רמת השנאה ברחוב היום עולה עשרת מונים בעוצמתה מהרמה שהייתה בימים שטרם רצח רבין. התקשורת והפוליטיקאים אינם רואים, אינם שומעים, אינם מדברים. נושא רצח האופי השעתי של ראש הממשלה ומשפחתו מושתק באופן שיטתי, תמונותיו במדי אס.אס. ולא על-ידי שתולי שב"כ נדמים כתמונות נוף, מיצגי חבל תלייה מעל ראשו נדמים כמוצג תרבות במוזאון, קריאות בוגד נשמעות כנעימות שופן בקונצרט. השנאה העבירה אנשים רבים על דעתם. רבים מידי, מאנשי תקשורת, דרך בכירי האקדמיה ועד מפקדים בצבא.
בנימין נתניהו, ויצחק רבין בשעתו, אינם מלאכים. אפשר, חובה ומותר לחלוק על דרכם, על מעשיהם, מותר לבקר אותם גם בחריפות, אך הכל אמור להתקיים במסגרת השיח הבונה ולא ההרסני, במסגרת שיח מכבד ולא משפיל ומבזה. 25 שנים בנימין נתניהו מואשם גם על-ידי נואמים מרכזיים בעצרות, באופן גלוי ובאופן סמוי בטרגדיה הנוראה. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. את יצחק רבין אי-אפשר כבר להציל, את בנימין נתניהו עוד אפשר. הזמן להתעשת.
