לאורך השנים מאז הקמתה של מדינת ישראל הולכת וגדלה המחלוקת בין ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מול ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אבל זו לא באמת המשוואה. ההשוואה הנכונה היא בין ציות לפסקי דין של בתי המשפט הממלכתיים של המדינה מול ציות לפסקי ההלכה של בתי הדין הרבניים. בואו נדייק את המשוואה, המאבק הוא לא בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית אלא מאבק בין חוק המדינה החילוני, המודרני והליברלי לבין חוקי הדת והלכות הדת. זהו המאבק האמיתי במדינה שלנו.
האם האדם, כל אדם, כל אזרח, כפופים לחוקי המדינה שנחקקו על-ידי הכנסת או שישנם אנשים שהם מעל חוקי המדינה בשם ישות בלתי נראית בשם אלוהים. אותם אנשים שחושבים שהם מעל חוקי המדינה רואים עצמם מקיימים חוקים והלכות דתיים ומפרשנים אותם בשם אלוהים ובשם ה"מסורת", "גדולי הדור" ורוח הקודש. למעשה, זהו אותו קרב ישן נושן בעולם היהודי בין המלוכה לכהנים. קרב שמתחדש כל פעם שיש לעם היהודי פיסת אדמה משלו, ותמיד אותה השאלה - מי ישלוט בעם שנמצא על אותה פיסת אדמה שנקראת ארץ ישראל.
זו אותה מלחמה בין שמואל לשאול ודוד, שמואל שממש לא רצה לתת את השליטה בעם למלך אבל היה חייב כי העם רצה מלך ולא נביא. אלו אותם מאבקים בבית ראשון בין הכהנים למלכים ואותם מאבקים בבית שני על משרת הכהן הגדול והזהות בין השליט לבין הכהן הגדול. כל פעם שיש לנו מדינה הערבוב הרעיל בין דת למדינה בסופו של דבר מפרק אותנו. ברגע שדת מקבלת כוח פוליטי היא נהפכת למפלצת של צדקנות ואלימות שאין לה סוף. מעבר לכך, הבעיה הגדולה של שלטון הדת היא שנביאים ורבנים למיניהם יודעים להתפלסף ויודעים מה הכי נכון מוסרית ומי ראוי ומי לא, אבל אין להם מושג איך לנהל, ומדינה צריך לדעת לנהל.
הערבוב הלא קדוש בין חוקי הדת לבין חוקי המדינה והכוח שהמדינה נותנת לרבנים ועוד משלמת להם, הוא מקור הסכנה להתמוטטות מדינת ישראל. ולא סתם כתב הרצל "אנו נדע להחזיק אותם בבתי הכנסיות, כשם שנחזיק את הצבאות שלנו בבתי הקסרקטין", והתכוון לכך שלרבנים האורתודוקסים ולגנרלים בצבא לא תהיה דריסת רגל בקבלת ההחלטות במדינה היהודית כשתקום.
אף חובש כיפה או שטריימל לא יותר יהודים ממני, חילוני גמור אוכל שרצים. את כולנו הנאצים שמחו לשרוף באושויץ וזה ממש לא עניין אותם אם הייתה לך חתיכת בד על הראש או שקיימת תרי"ג מצוות או שאשתך הלכה למקווה. הדם שלך זה מה שהיה חשוב, ההורים שלך וההורים שלהם והתרבות שממנה הם הגיעו זה מה שהיה חשוב. כולנו יהודים שווים מבחינתם של שונאינו ואוהבינו בכל העולם.
חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים, איש לא יהודי יותר טוב מהשני, מקסימום יותר מאמין באלוהים או פחות מאמין. כולנו חלק ממורשת אדירה של ספרים ולמידה. כולנו חלק ממורשת התנ"ך, הספר המדהים ביותר שנכתב כנראה בהיסטוריה האנושית, ספר פסיכולוגיה עם הרבה תובנות עלינו כבני אדם, ספר מלא בגוונים וגישות ליהדות ולהתנהגות האדם, וזה היופי שבו, יש מקום לכל יהודי ולכל למי שרוצה להיות יהודי, העיקר להיות בן אדם. אם לא נצליח להפריד בין הדת לפוליטיקה ובין הלכות הדת לחוקי המדינה סופנו שנהיה כמו אירן של חומייני, הגירסה הישראלית.
