למרבה הצער, אנו מתבשרים, לעתים קרובות, בדרכים שונות, על פטירת חבר יקר, חברה אהובה, קרוב משפחה. זו דרכו של עולם. אולם מאז, פרצה מגיפה זו לתודעתנו, שיבשה את חיינו, יצרה היסטריה בכל אמצעי התקשורת שאינם חדלים לעסוק בנושא זה. כאילו אין בעיות חשובות אחרות בחברתנו. אנו המומים לשמוע בדרכים שונות כי אדם יקר ואהוב, נעלם מחיינו ונפל קורבן למחלת הקורונה.
אולם בניגוד לחולים בסוף דרכם, אין בני המשפחה רשאים להימצא במחיצת החולים האהובים. בת זוג, ילדים, נכדים ואחים. לא יכולים להיות עם אהוביהם ולעזור להם בדרכם הסופית.
לאחרונה נפטר ידיד יקר שלי בבית חולים לאחר שנפל וסבל משברים. לבטח הועבר למחלקה האורטופדית. האיש היה קשיש אך חסון ובריא. בבית החולים נדבק בקורונה, בילה מספר שבועות במחלקת הקורונה, והחזיר את נשמתו לבורא. הנורא מכל הוא שבמשך חודשים ארוכים נבצר ממנו לחבק את בנותיו ואת נכדיו. מחשש של סיכון והדבקה בקורונה. כבר שמעתי אנשים מבוגרים האומרים: איזה חיים אלה אם נבצר מאתנו להיות עם נכדינו וילדינו האהובים?
אכן בידוד כפוי זה אולי יכול למנוע הדבקת האדם המבוגר והקשיש, אולם שמחת החיים והצורך במגע אנושי של האהובים עליך הם חוסרים אמיתיים, הדרושים לכל אדם צעיר ומבוגר. את זה מונעים מאתנו, בני הגיל השלישי, חודשים ארוכים מאוד. יש בינינו אנשים שחלו בביתם וללא נפש חיה בקרבתם מצאו את מותם בביתם ללא יד מלטפת ומילה טובה. לעיתים ללא מזון המגיע לפיהם שבועות ארוכים. לפעמים מתים מרעב, מנפילה בדירתם ואובדן הכרה, מבדידות תהומית ומדיכאון. גם יש כאלה השולחים יד בנפשם.
והשמועות בדבר הידבקות בתוך כתלי בי"ח, חוזרות ועולות שוב ושוב. ואנשים הנזקקים לשירות בי"ח מהססים להגיע למוסד החשוב בגלל אותו חשד. רק השבוע ציין אחד מהבכירים במערכת הרפואה כי מדי שנה נפטרים כ-5,000 בני אדם בתוך מערכת בתי החולים מזיהום. האם מספרם פחת עקב הקורונה? ואם כן האם הדבר נובע מהמיגון המופלג והנחוץ לגבי חולים במחלה זו והשימוש בכפפות?
בימים אלה נמסרו לנו נתונים על מספר א.נשים המגיעים לבי"ח עם שבץ מוחי - 50 מקרים מדי יום וכמחציתם נפטרים לאחר זמן קצר. פירושו של דבר ש-9,125 מקרי מוות נמצאים בסטטיסטיקה של פטירות מדי שנה, כתוצאה משבץ מוחי. בישראל מצויים רק 25 רופאים המומחים לאירוע קשה זה. בישראל 33 בתי חולים. דבר המצביע על מחסור עצום במומחים בתחום בחלק מבתי חולים, וחסר מוחלט באחרים. גם פורסם מידע על מספר דומה של התקפי לב. קיימת מודעות גדולה לבעיות לבביות ובכל סניף קופ"ח מצוי מכשיר א.ק.ג. להפניית חולים לרופא במרפאה או בדחיפות לבי"ח.
כמי שבמיוחד ערה לנושאי הבריאות, עקב תפקידי כמקימת ויו"ר ועדת בריאות בהרצליה שנים רבות, אני מרגישה זעם רב על חוסר התכנון הנחוץ במערכת הרפואית בדבר צרכים דחופים והשארת א.נשים בחיים. יש מציאות בלתי צפויה של מוות בתאונות דרכים, תאונות ביתיות, טביעה ואובדנות ועוד. בישראל גם הנושא הביטחוני מתנוסס מעל ראשנו ובמודעותנו כל השנים.
המערכת חייבת להתעשת ולראות את תפקיד משרד הבריאות וראשי קופ"ח גופים העוסקים במניעת מוות מיותר. אם יש דבר אחד שהקורונה לימדה אותנו, הוא כי חיי אדם קודמים לכל. אני תובעת מהממונים לתת את דעתם לא לפוליטיקה אלא למניעת מוות מיותר בקרבנו. הגבירו את התקציבים. עברו במקומות עבודה בהרצאות. הרבו לפרסם בכל אמעי התקשורת כולל בסמרטפונים המגיעים לכל אדם. הקורונה תחלוף. אדישות ואי קריאת צרכי הבריאות - אסור שתימשך.
