אבי איננו
אבי ליאור - חבר ועמית לדרך ארוכה - נכנע לקורונה, ואני עצוב. היכרתי את אבי רק לפני כעשרים שנה, כשפעלנו יחד ב"פורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה". הידע הרב של אבי, נכונותו לפעול ונחישותו להזיז דברים היו מרשימים. כנראה, המועקה, ששררה בלבו מאז מלחמת יום הכיפורים (שחלקים ממנה חשף בפנינו), הניעה אותו, וסייעה רבות למה שהשגנו בעזרתו בפורום.
יחד עשינו היסטוריה כשעתרנו לבג"ץ, בסיוע אריק באך ועו"ד שמואל צנג המנוח, בדרישה לפתוח בפנינו את תיקי ועדת מנדי מרון, שהעניקה עיטוןרים וצל"שים ללוחמים במלחמת יום הכיפורים. גם אחרי שמערכת הביטחון עשתה חוכא ואטלולא (כפי שצפה אבי) מההחלטה, מצאנו בתיקים פנינים, שאוששו את השערתנו, שהאותות והצל"שים בעייתיים ביותר, והרבה מהם ניתנו על סיפורים לא-מבוססים, או גרוע מזה.
אבי היה חבר, לא-מתנשא, מסור וענייני, למרות שהיה קנאי לחקר המלחמה. הרבה מאוד נזקף לזכותו בתחום הזה, כשהוא שחה נגד הזרם, למרות מוצאו המשפחתי (תא"ל ישראל ליאור המנוח - מזכיר צבאי לראשי ממשלות - גם ביום הכיפורים - היה אביו) ולמרות שרוב חבריו בצבא התנגדו לדרכו הביקורתית, או לא תמכו בו. וזה לא היה קל, אך אבי עמד בזה בחוסנו. תרם הרבה מהידע שלו ומניסיונו למחקרי הפורום ולסדנאותיו החודשיות. אבי יחסר לי מאוד. היינו ידידים, ואבי ידע לתת כתף, ולתמוך בי בשעותיי הקשות. עצוב לי, עצוב מאוד, בלכתו בטרם עת. חבל על דאבדין דלא משתכחין. יהי זכרך ברוך, חבר יקר ואמיץ.
ארה"ב בחרה להתאבד
בחירת ג'ו ביידן לנשיא ה-46 של ארצות-הברית מסמנת, כי האמריקנים החליטו להתאבד כמדינה, ולוותר על חרותם לטובת שלטון סוציאליסטי-פשיסטי, שבו הפקידות בוושינגטון הבירה, בממשלי המדינות ואפילו בעיריות ישלטו בהם ללא-מצרים. כך היה בימי הנשיא וודרו וילסון ובימי הנשיא פרנקלין דילנו רוזוולט, שדיכאו ביד רמה את זכויות האזרח, ושמו את עצמם מעל לחוקה האמריקנית, כשעוללו עוולות אזרחיות נוראיות לפני מלחמות העולם, במהלכן וגם לאחריהן - כמורשתם. כיום גישת המפלגה הדמוקרטית חריפה יותר ואלימה יותר.
כישראלי, אני צופה חידוש הנימה האנטישמית, שאפיינה את ממשל אובמה, ואולי את החרפתה. מתחילת העשור הזה אין המפלגה הדמוקרטית מעוניינת בישראל, ואינה מסתירה זאת, למרות שרוב יהודי ארצות-הברית הצביעו בטיפשותם עבור אובמה, עבור הילרי קלינטון ועבור ביידן, שחבריו למפלגה מעודדים את אלימות השחורים (באמצעות תנועת BLM), והיו אדישים למתרחש ברחוב האמריקני.
ליקוי
הכנת אינדקס לספר, גם באמצעות תוכנה, הנה מאמץ, אך משתלם לקוראים. אינדקס מאפשר למתעניינים לסרוק את הספר במהירות, ולמצוא את מבוקשם מבלי לטרוח לקרוא את כולו. לדעתי, ספר מחקרי וגם אוטו/ביוגרפיה ללא אינדקס הם ספרים נכים, שקשה לקוראם, וללמוד מהם. אך משום-מה מרבות הוצאות הספרים שלנו לפרסם באחרונה ספרים ללא אינדקס - אולי כדי לקצץ בעלויות הספרים ובמשכי הפקתם.
אמרה
אמרה יפה, שקוששתי מפייסבוק (בתרגומי מאנגלית): "לעולם אל תמעיט בכוחם של המוני טיפשים". מתפרעי בלפור, שמעתם?
