היום לפני חמש שנים, ב-13.11.15, התרחשה מתקפת טרור משולבת, שבוצעה במספר מוקדים, ביניהם פריז, בירת צרפת, וכללה פיגועי ירי ופיגועי התאבדות. ממש כמו לפני 5 שנים, היה זה יום שישי. הפיגועים החלו בשעה 21:16, ברובע ה-10 וברובע ה-11 בפריז. את הפיגועים עשו שמונה מחבלים מוסלמים, שבעה מהם נהרגו כמחבלים מתאבדים ואחד נמלט, ונלכד רק כעבור כארבעה חודשים. לימים ארגון הטרור דאעשׁ קיבל על עצמו את האחריות לאירוע.
בגל הטרור, בוצעו שבעה פיגועי טרור נפרדים, שכללו לפחות ששה אירועי ירי ושלושה פיצוצים. ביניהם, פיגוע באצטדיון סטאד דה פראנס בפרוור סן דני, זמן קצר לאחר תחילתו של משחק ידידות בין צרפת לגרמניה שנערך באצטדיון. המחבלים נהדפו על-ידי מאבטחי האצטדיון, והתפוצצו ברחוב בסמוך לאצטדיון. פרט למחבלים, נהרג בפיגועים אדם אחד, ונפצעו תשעה. נשיא צרפת דאז, פרנסואה הולנד, שנכח באצטדיון, פונה בבטחה במחצית, ונפגש עם שר הפנים ברנאר קזנב כדי לתאם תגובה למצב החירום המתפתח. שתיים מההתפוצצויות נשמעו בשידור החי של המשחק, אך הצופים נותרו באצטדיון עד סיום המשחק, בלי שיהיו מודעים למתרחש בחוץ, ורק עם סיום המשחק פונו מהאצטדיון בהשגחת המשטרה.
מוקדם יותר באותה שנה התרחש בישראל גל טרור, בעיקר בירושלים. בניגוד למתבקש, בתקשורת השמאלנית בעולם, התייחסו אל הפיגועים נגד אזרחי ישראל, כמאבק אזרחי לגיטימי! האשימו את חיילינו בהוצאה להורג של אזרחים (כאשר הכוונה הייתה למחבלים עצמם אשר נוטרלו בחלק מהמקרים על-ידי כוחות הביטחון). גם לאחר שישראל הוכיחה שמדובר בפיגועי טרור לכל דבר ועניין, הצדיקו בעיתונות העולמית את האלימות בטענות כנגד ה"כיבוש" הישראלי. בגל הטרור בישראל נרצחו 40 איש ומאות נפצעו.
לנו, כישראלים, ברור שגל הטרור אשר פקד את אירופה מדגים את העובדה שאין כל קשר בין הטרור האיסלאמי הרדיקלי לבין ה"כיבוש". ברור לכל שמה שניצב לנגד עיניו של צעיר מוסלמי באירופה, אשר ביום בהיר אחד מצטרף אל שורות דאעש, הוא לא הכיבוש ולא סבל אלא דחף רצחני אשר מונע מתפיסות אסלמיות-פונדמנטליות. אגב, מחקרים הוכיחו שלא עוני ולא מצוקה מובילים צעירים מוסלמים לחיק ארגוני הטרור באירופה. אלא התפיסה אשר מתעבת את העולם החופשי, את הקידמה והדמוקרטיה המערבית, היא הדלק המניע את התהליכים הללו.
זהו גם, לדעתי, הכוח המניע את ערביי רצועת עזה, יו"ש ומזרח ירושלים לבחור בטרור רצחני כנגד אזרחי ישראל במקום שיח של שלום והידברות. הסכסוך איננו טריטוריאלי, ולכן לא יסתיים בפשרה טריטוריאלית. הסכסוך הוא תרבותי וייפתר רק באמצעות שינוי תרבותי, דוגמת זה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים מנשב מכיוון המפרץ הפרסי.
אז איך בכל זאת מתמודדים עם הטרור? זהו כמובן נושא רחב יריעה, ולא אפרט כאן את השיטות והאמצעים, אלא רק שני עקרונות. הראשון, אשר נוסח על-ידי זאב זבוטינסקי, הוא עיקרון "קיר הברזל", אשר איתנותו תבהיר למבקשי רעתנו שאנו כאן כדי להשאר. השני, הוא מלחמת הסברה ישראלית על דעת הקהל העולמית - באירופה, במדינות ערב עצמן, ובארה"ב. תפקידנו הוא תמיד לעמוד על כך, שלא מדובר בסכסוך טריטוריאלי, אלה על סכסוכך על זכותו של העם היהודי להתקיים בצורה אוטונומית בארצו. כאשר יטענו ל"כיבוש" עלינו לומר בקול תקיף וברור: הטרור התחיל עוד הרבה לפני ששטחי יהודה ושומרון היו בידינו, ואפילו לפני הקמת מדינת ישראל. תמיכה בטענת ה"כיבוש" היא מתן רוח גבית לטרור!
ביום הזה, בו אנחנו זוכרים את קורבנות הטרור הרצחני, חשוב לזכור שמדובר במלחמתו של העולם החופשי אל מול האיסלאם הרדיקלי. ישראל, בזכות העבודה וההקרבה של דורות המייסדים, היא פשוט ה"וילה" המערבית בלב הג׳ונגל המסוכן שנקרא המזרח התיכון. יהי זכרם של הנרצחים, קורבנות הטרור, ברוך.
