משהו חדש מתחיל בחברה הערבית, משהו שנוסך תקווה. זה התחיל בזרזיפים קטנים, בהתבטאויות, במעשים שנעלמו בשאון העימותים הלאומיים הבלתי פוסקים, שהושתקו בשם הלאומנות, שבוטלו מראש על-ידי יהודים וערבים בשל עכירות המחשבה ההדדית.
'הרשימה המשותפת' מורכבת מארבע מפלגות שהחיבור בינן נולד מהחשש שמא לא יעברו את אחוז החסימה ויישארו מחוץ לכנסת. ליברלים לצד פונדמנטליסטים, שואפי שלום לצד מחרחרי מלחמה, מחברים לצד מפלגים, פלשתינים לצד ערביי ישראל. הדבק אשר מחבר מפלגה זו על שלל ניגודיה הוא הרצון להישאר על גלגל ההשפעה הפוליטי, להשמיע את קולם של למעלה מעשרים אחוזים מאזרחי מדינת ישראל. זה הצליח, עדנה הייתה ל'רשימה המשותפת', כוחה הוכפל ומרסיסי מפלגות הייתה למפלגה שדעתה נשמעת.
אלא שנדמה כי יצור כלאיים זה, בדומה לחיבור הזוי בין מרצ לבית היהודי, החל בתהליך בו הקצוות הפכו לבון טון המפלגתי, לעיגולי פינות אידאולוגים בשם הכוח הפוליטי, ולתהומות אידאולוגים בנושאי דת, מדינה ותרבות. שלום שנבנה מגשר של שערות העלול להתמוטט כל רגע. ואכן מה שהתחיל כחיבור בין ארבעה פלגים, ארבע אידאולוגיות שונות, ארבע מפלגות, עבר תהליך טשטוש יסודי עד כי נדמה היה כי מדובר במקהלה של קול אחד, אידאולוגיה אחת.
ערבים ישראלים, שוחרי שלום, שואפי חיבור למדינת ישראל הדמוקרטית, הפלורליסטית, המעניקה שיווין זכויות מלא לכלל אזרחיה, כבר לא יכולים להצביע לרשימה אחת, אשר על-אף מגוון האידאולוגיות שבה מדברת בקול אחד, קול שאינו מהווה חזות ארבעת מרכיביה.
וכך בימים אלה מתעוררות קבוצות ערבים-ישראלים, הפועלות להקמת מפלגה חדשה ערבית יהודית המניפה דגלים של חרות, שיויון, כבוד הדדי, חיבורים והשפעה בחברה הישראלית. מפלגה חדשה שלא יכולה לחיות עם האידאולוגיה של 'הרשימה המשותפת'. גם מפלגה ערבית יהודית ימנית מתונה קורמת עור וגידים בימים אלה. מפלגות אלה יהיו ברות שיתופי פעולה במרכז הבמה ולא במחשכים, בכבוד ראוי, בכניסה לממשלה נבחרת, בעמדות השפעה על כלל החברה. לא עוד בנים חוגים ומצורעים בפוליטיקה הישראלית.
החברה הערבית בישראל סובלת שנים רבות, רבות מדי, מתחלואים קשים של הזנחה, פשיעה, אלימות, ותשתיות רעועות. הגיע הזמן לתיקון עיוות זה משני צדי המתרס, הממשלה והחברה הערבית, האמת חייבת להיכתב ישנם תחומים רבים בהם נעשתה קפיצת מדרגה בחברה הערבית כמו מספר האקדמאים שעלה מאוד, פתיחת תפקידים בכירים בשירות הציבורי, הקמת חממות טכנולוגיות ועוד.
הסכמי אברהם, שלuשת הסכמי השלום עם מדינות ערב והרוח הטובה הנושבת מהם, שלושה הסכמי שלום ש'הרשימה המשותפת' הצביעה נגדם, ללא ספק מעניקים רוח גבית לתומכים בחיבורים ובהשתלבות בחברה הערבית, מעניקים כוח שיש לאן להתקדם, uבעיקר מעניקים תקווה. הגיע הזמן לזרוק את הבדלנות למחסן הגרוטאות של ההיסטוריה.
