הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי (תקסד"א), אם חלילה תיכנס לתוקף ב-1.1.21 כמתוכנן, תהיה המשך ההפיכה השיפוטית של הנשיא
אהרן ברק, אותה היכרנו עד כה בעיקר בהקשר המשפט הציבורי, במשפט האזרחי. בעלי הדין במשפט אזרחי צפויים לאקטיביזם שיפוטי מכל שופט בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור, כל אחד לפי מידת היצירתיות שלו, השקפת עולמו ותפיסותיו האישיות. את המחיר ישלמו בראש ובראשונה בעלי הדין אבל גם אוצר המדינה, כלומר ציבור משלמי המיסים, או במילים אחרות - כולנו.
הרפורמה עומדת כיום לדיון בוועדת החוקה של הכנסת, שבסמכותה ובכוחה לבלום את הרפורמה, אשר, כמפורט להלן, תחרב את המשפט האזרחי בהליכים שאינם עומדים בסטנדרט המקובל בדמוקרטיות מערביות. למרות אצטלה מדומה של ייעול, פישוט וקיצור ההליכים, בפועל הרפורמה אינה נותנת בידי השופט את הכלים הדרושים לרדת לחקר האמת. במיוחד תהיה פגיעתה של הרפורמה רעה באוכלוסיות חלשות, בין כתובעים ובין כנתבעים. שערי בית המשפט יהיו נעולים בפניהן מפני שלא יוכלו לעמוד בהוצאות הכבדות שהרפורמה מחייבת כבר בתחילת ההליך, עוד בטרם ראו שופט ובהוצאות הרבות הנוספות המיותרות בהמשך ההליכים היקרים והבזבזניים.
סדרי הדין נועדו להגשמת זכויות מהותיות. המשפט האזרחי הוא מגילת זכויות האדם של חברה ליברלית. אך לא די בחקיקה הקובעת את הזכויות המהותיות. כדברי הנשיא בדימוס
אורי גורן, "דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין".
בתקנה 1 (עקרונות היסוד) נאמר כי "מטרות תקסד"א הן... ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך". עיקרון זה היה צריך להנחות את מנסח התקנות, שיכתוב תקנות שיבטיחו את הגשמתו. אין משמעות להצהרה בפרק עקרונות היסוד, אם אין לה גיבוי בתקנות עצמן.
נייר עמדה זה בוחן את תכלית הרפורמה; את מחירה הוודאי - ערעור הוודאות הדיונית; את השאלות שהיה צריך לבחון כדי לדעת האם יש סיכוי שהרפורמה תביא מרפא לחולאי מערכת השפיטה; את העלות התקציבית של הרפורמה ואת עלותה לציבור המתדיינים; רשימת תקלות לא ממצה בתקנות החדשות; ולבסוף - סיכום ומסקנות.