מאז תחילת עידן קורונה, בראשית שנת 2020, מתפתח באמתלות הקורונה, בעידוד ועל-פי דרישות הממשלה המתערבת ברגל גסה באוטונומיה האקדמית, תהליך שגורם לשיתוק הקמפוסים, בהם לומדים כיום כ-340,000 סטודנטים. הסטודנטים בישראל לומדים באוניברסיטאות ציבוריות, במכללות פרטיות (שגובות שכר גבוה עד פי שלושה מהאוניברסיטאות הציבוריות), וכן במכללות ציבוריות כולל סמינרים למורים שהפכו למכללות.
כל עשרות המוסדות האקדמיים בישראל סגרו את שערי הקמפוסים לסטודנטים כמעט באופן הרמטי ומוחלט (להוציא מקרים ומצבים יוצאי דופן), והעבירו את הסטודנטים ל"זום" (טכנולוגיה סינית). כל זאת למרות העובדה שהסטודנטים משלמים שכר לימוד מלא, ולא מקבלים תמורה שהייתה מקובלת באקדמיה מזה תקופות ארוכות ביותר עבור תשלומיהם.
המוסדות מסרבים לדון בהורדת שכר הלימוד בשל שינוי מהותי בסדרי האקדמיה, שלימודים בה מחייבים בין היתר חווייות למידה מוסדית המורכבת בין היתר מאינטראקציות אנושיות וסיעורי מוחות במהלך הרצאות, מפגשים בקמפוס, בקפיטריות וכן בספריות, בסמינרים, סדנאות, פאנלים ושאר מיני אינטראקציות בין סטודנטים לבין מרצים (הממוקמים ברמות מידרגיות שונות בהיררכיות האקדמיות) וכן מרצים אורחים ומתרגלים ועוד ואריאציות נוספות. כל זה נשלל מהסטודנטים באמתלות קורונה.
את סגירת האוניברסיטאות באופן, בדרך ובצורה שלא אירעו בעבר - מובילה הממשלה. גם בתקופות מלחמות או מגיפות או אירועי קיצון בעבר בישראל או בעולם, לא אירע כדבר הזה מבחינת קיצוניות, אינטנסיביות ומבחינת היקפי ההתערבות והסגירה על צירי זמן מתארכים והולכים במהלך 2020 בואכה 2021. הדבר נראה יותר ויותר כהתנכלות, התעמרות והתנכרות מכוונת. המודל הישראלי של הפגיעה בהשכלה הגבוהה קיצוני במיוחד והוא מובל על-ידי השר זאב אלקינד, שלמענו הוקם משרד ממשלתי חדש בממשלת הרוטציה של בנימין נתניהו - בני גנץ. המשרד שהוקם ביוזמת נתניהו קיבל את השם: "משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימים". השר זאב אלקינד ומשרדו מובילים מדינות נוקשה שסוגרת את הקמפוסים בשם ובאמתלת המאבק בקורונה.
שר "אקדמיה"
בניגוד לשרים אחרים שנאבקים למען הקלות לאזרחים, השר אלקינד הוא נוקשה ביותר ונחשב לנאמן ביותר לנתניהו, ולא נוקף אצבע למען הקלת הגזירות הניתכות על ההשכלה הגבוהה בשם המאבק בקורונה (הכל כדי למצוא חן בעיני פטרונו - בנימין נתניהו). נסיונות ועד ראשי האוניברסיטאות להידבר עם השר עלו בתוהו ונפלו על אוזניים חסרות כל קשב בעליל. ראש ועד ראשי האוניברסיטאות התפטר בשל כך.
גם הסטודנטים והסגלים האקדמיים, הכוללים מרצים וחוקרים ברמות השונות בהיררכיות האקדמיות, המנסים להסביר ולקדם את טענותיהם, נתקלים באטימות, בחסימות ובקשיי תקשורת עם השר זאב אלקינד ומשרדו. מדובר בין היתר בהתאגדויות עובדי האוניברסיטאות בדרגי ההוראה והמחקר האקדמי: מרצים בכירים, מרצים וחוקרים בסטטוס אמריטוס בגמלאות, מרצים שכירים, מרצים חיצוניים מהחוץ המכונים מרצים אורחים או מרצים חיצוניים, או לחלופין מרצים מוספים או מרצים עמיתים, העובדים לפי חוזים מיוחדים או כפרי-לנסרים עצמאיים או כספקי שירותים קבלניים, שהם חסרי זכויות עובדים.
לעומת זאת ובהיפוך מוחלט, השר יואב גלנט, שהוא שר החינוך (ועד לפני כחצי שנה גם השר הממונה על המועצה להשכלה גבוהה) לוחם ללא חת למען החזרת ילדי ותלמידי ישראל ללימודים בבתי הספר במקום בזום. כל זאת בעוד האוטונומיה האקדמית של המועצה להשכלה גבוהה נשחקת תחת המכבש של השר זאב אלקינד. שר זה לא לוחם את מלחמות האקדמיה בוועדות הקורונה בכנסת ובקבינטים הרלוונטיים לקורונה בממשלה. האקדמיה נדחקה לשוליים לרוע מזלה שלה ושל מדינת ישראל כולה על-ידי שר "אקדמיה" והשכלה גבוהה שניתן להגדירו כ"פוליטרוק".
נשאלת השאלה האם הקמת המשרד החדש בראשות השר זאב אלקינד נעשתה בכוונת מכוון על-ידי בניימין נתניהו כדי לפגוע במועצה להשכלה גבוהה, בוועדת התיקצוב של המועצה, בחופש האקדמי האוטונומי של המוסדות האקדמיים ודרכי התנהלותם, וכן באוטונומיה של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל.
השלכות הרות גורל
מדובר בפגיעה באבני היסוד של ההשכלה הגבוהה בישראל שהתעצבה בתהליכיות עוד מתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל (שבזמנה הוקמו המוסדות הראשוניים: סמינר בית הכרם בירושלים, הטכניון בחיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון זיו/ויצמן ברחובות). האקדמיה הישראלית בתמיכת המוסדות הציוניים, פעלה במתכונת ישראלית מסונטזת ומשולבת ואבולוציונית יחודית אך לפי עקרונות דומים למקובל ברחבי העולם הדמוקרטי המפותח.
צריך לציין כי בתקופת דויד בן-גוריון כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל העצמאית לאחר המנדט הבריטי, חלה הדרדרות בעצמאות ואוטונומיית האקדמיה הישראלית בשל תהליכים אטטיסטיים-ממלכתיים שהוביל דויד בן-גוריון. יש לציין שתהליך הרס האוטונומיה של ההשכלה הגבוהה והכפפתה לממשלה, שמוגר לאחר הסתלקות בן-גוריון מההנהגה ב-1963, צובר כיום תאוצה מחדש באמתלות "קורונה". להצלחת הרס האוטונומיה של האקדמיה שהיא ללא ספק וללא עוררין, אחד מיסודות החוסן והביטחון הלאומי הישראלי, עשויות להיות השלכות הרות גורל על החוסן והביטחון הלאומי הישראלי.
התהליך משתלב בתהליכים שלילים רבים אחרים המתגברים והולכים בשלהי תקופת שלטון בנימין נתניהו תוך שימוש בקורונה כקרדום לחפור בו. בין היתר מדובר בהתערבות היתר של נתניהו בבית הספרים הלאומי (הספריה הלאומית) ובגנזך המדינה. התהליך מוביל לצערי הרב, את מדינת ישראל למיצוב כמדינת עולם שלישי תוך כדי אובדן יתרונה האיכותי, המדעי והאקדמי היחסי שנגזר מקיום אקדמיה אוטונומית וחופשית, הפועלת בסביבה דמוקרטית ללא התערבות ממלכתית "אטטיסטית" משתקת.
