הסינים, האירנים, הפלשתינים, המקסיקנים ושאר המהגרים הבלתי חוקיים צוהלים ושמחים - עידן טראמפ, כך הם חושבים, מגיע לקיצו. עד כמה הם טועים, ואיזו מתנות עוד צפויות להם בשבועות הקרובים.
למעלה משבעים מיליון בעלי זכות בחירה בארה"ב הצביעו לנשיא טראמפ לקדנציה שניה. זהו מספר בדוק, שכן בניגוד לדמוקרטים, אצלם מצביעים אנשים מתים, חיות מחמד וגיבורים מסרטים מצוירים, אצל הרפובליקנים אין צורך לכך. כל קול נחשב, כל קול נספר, וכל קול מייצג אדם אחד, חי, נושם וקיים המקפיד על זכותו וחובתו להצביע.
הנשיא אינו הולך לשום מקום - המלאכה רבה, ואין הוא רשאי להתבטל ממנה. נכון, הוא היה בהלם ונזקק לשבועיים בערך להתאושש, אך טראמפ שאנחנו מכירים ומוקירים חוזר לעצמו.
בטור קודם שאלתי, מה עוד ניתן לבקש מהנשיא טראמפ שעוד לא קיבלנו. הוא הלא עשה מעל ומעבר. אפילו הדמיון הפרוע ביותר לא היה מעלה על הדעת שיבוא יום ויקום נשיא בארצות הברית של אמריקה שיפעל ויעשה כל כך למען מדינת היהודים. וכל זאת בעוד מקהלה אחת עומדת וטוענת "הכל בזכותנו" ובצד השני כיתת יורים המכוונת אל המטרה - הנשיא טראמפ - ולא מפסיקה לירות. מגן מיוחד הגן על הנשיא, כיפת ברזל פרטית, אישית ומיוחדת, ולא רק שלא אונה לו כל רע, רוחו לא נפלה בשל כפיות הטובה של היהודים באמריקה והישראלים בישראל. איש לא מחא לו כפיים, איש לו הודה לו בצורה אמיתית (שלא למטרות פוליטיות או אחרות), ובכל זאת, הדבר לא האט אותו מהלך כל שנות כהונתו.
בטור אחר כתבתי על מה הייתי עושה אם נותרים היו לי חודשיים עד סוף התפקיד. עיקר הרעיון היה לאסוף קבוצה של מומחים עליהם אני סומך, להקציב להם פרק זמן מאוד מוגדר לחשיבה וניתוח, ולנצל את שאר הזמן לביצוע תוכנית "סוף התפקיד". יהיה מה שיהיה בעשרים בינואר, 2021, התקופה בת חודשיים עד אותו יום תנוצל עד תום, עד המקסימום. כיון שמדובר בנשיא ארה"ב, הפעילות היא בתחומים רבים ומגוונים, והמטרה שבאופק אחת: כל שיעשה, לטובת ארה"ב יעשה, לבצר ולחזק את עמדתה ואת יכולתה להחזיק מעמד מול אויבים מבית ומחוץ. למה דומה הדבר? לאותם שלושת השבועות, בין המיצרים, בהם היו צריכים היהודים בירושלים לבצר את החומות, לצבור כח, מזון ומים, לעמוד על המשמר ולהגן על בית המקדש. אנחנו יודעים איך הסתיים הדבר, אך עתה הסיפור שונה, כך גם השחקנים, והסיום עוד לא ידוע, לפחות במשך השבועות הבאים.
ראש ממשלת ישראל "קפץ" לביקור חשאי בערב הסעודית, שכמובן קטף מיד כותרות וקיטונת ביקורת: "מתי הסעודים ישנו את דרכם ויוסיפו את שמה של מדינת ישראל בסמיכות לארץ ישראל על המפות של המזרח התיכון"? הקהל האשים את נתניהו-המצפה-לפרס נובל בטיולים בעולם, אחרים חשבו שהמדובר בהסכם נורמליזציה שהולך ונרקם, אך האמת מדהימה. לפני עינינו ממש נרקמת העלילה של ספרו הבא של דניאל סילבה.
לא עברו מספר ימים, וראש מערך הגרעין האירני אינו בחיים. אירן מאיימת בנקמה, ובארץ מזכירים לנו שנתניהו דרש "זיכרו את השם והתמונה" שהוא הציג של ראש מערך הגרעין. היה זה חלק מהמצגת של ארכיון הגרעין שהובא מטהרן לירושלים והוצג שם לאומות העולם. "זיכרו", אמר ראש ממשלת היהודים, ושנה ומחציתה אחר כך, כולנו זוכרים את דברו. הנה מתנה נוספת מנשיא ארה"ב, בזמן בין המיצרים, ועוד נכונות לנו כמה וכמה הפתעות נוספות (כמובן שאולי המוסד היה מעורב, כמו גם יחידות העלית שהנשיא הפעיל משך ארבע שנות כהונתו, יותר מכל נשיא אחר, אך כיוון שדברים אלו מסווגים, כל אחד יכול לשער כפי העולה על רוחו, וככל שהרעיון נועז ומשוגע יותר, כך כנראה הוא מה שהיה).
משבוע לשבוע נמשיך לחוות דברים נפלאים, פריצות דרך שלא היו כמותן, והכל מתנה עבורנו ועבור העולם, שכן כל שהנשיא האמריקני עושה טוב לאמריקה, טוב לישראל ולפיכך טוב גם לעולם כולו.
בטור אחר העלתי שיעור מההיסטוריה של העם היהודי, "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א׳:8). כמו גם "וימת יהושע בן נון עבד ה׳, בן מאה ועשר שנים, וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו, ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה׳ וגם את המעשה אשר עשה לישראל" (שופטים ב׳: 8,10). האם חלומות פרעה והפתרון שנתן יוסף העברי בשם אלוהיו ("כי נכון הדבר מעם האלוהים, וממהר האלוהים לעשותו" - בראשית מ"א: 32) תקפים גם היום? האם בפנינו שבע השנים הרעות, שלא נראה כמותן עד כה? האם נכונות לנו מאות שנות עבדות?
הנה העלתי נקודות ממספר טורים קודמים, ובעוד הושבתה שמחת הפרסים, אנחנו מתפללים שגם תושבת בקרוב ממש שמחת הפלשתינים, הסינים, הטורקים וכל שאר הכוחות המנסים להפיל את המערב ו/או להשמיד את מדינת ישראל. וגם על כך נאמר בתורה: "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" (שמואל א׳, ט"ו: 29) כמה חבל שאנחנו פשוט לא מודעים להיסטוריה של עצמנו, ושספר הספרים הנצחי לרוב עומד שומם על המדף, אפילו לא מאבקים אותו כראוי או לעיתים קרובות מספיק.
