אני אוהב לצפות בתחרות 'נינג'ה ישראל'. התחרות גילתה לי מחוזות שלא היו מוכרים לי בכלל. אני בא מעולם האקדמיה, הספר והחינוך והנה נגלה לי עולם מופלא של ספורט ויכולת גופנית ומנטאלית שלא הייתי מודע לו. אני נהנה לראות את היכולות הספורטיביות. אני נהנה לראות את החברות, הפרגון ההדדי והעידוד שמשתתפי התוכנית נותנים זה לזה. אני מעריך את הרוח הספורטיבית של הנינג'ות שנשרו בדרך. אני נהנה מההנחיה המשעשעת של שני זוגות המנחים (לפעמים פחות) ובקיצור תחרות כיפית.
אחד הדברים היפים והחשובים בתחרות היא היותה פתוחה לגברים ונשים כאחד. שוויוניות מלאה. הנשים הנינג'ות מדהימות ביכולתן. אולם מספר המשתתפות קטן מאוד ומספר המסיימות את המסלול קטן ביותר לעומת הגברים.
אני צופה בתוכנית וחושב על הוויכוח הסוער על שילובן של חיילות במערך הכוחות הלוחמים. ובאמת מדוע לא לשלב בנות המסוגלות לכך בסיירות, בשריון ובשאר היחידות הלוחמות בצה"ל?
כצנחן לשעבר, אני מעביר לנגד עיני את תקופת השרות בסדיר ובמילואים, כולל השתתפות בקרב לשחרור ירושלים בששת הימים. אני זוכר את האימונים המתישים, את העייפות הבלתי נגמרת, את המאמץ עד קצה גבול היכולת, את התנאים ההיגייניים הבלתי אפשריים ואני מתקשה לראות איך נשים משתלבות בתוך המערך הזה.
אחד מבני שרת בפלח"ן צנחנים, כולל בלבנון בימים הקשים ביותר. מתוך המוצב החודר ביותר, יצא בני למארבים שנמשכו שלושה ימים. הניח תפילין בשכיבה, עשה צרכים בשכיבה ובתוך כל זה גם נתקל ונלחם לא פעם במחבלים. כמה מחבריו נהרגו, כולל מפקדו נדב מילוא. ואני שואל - זו המסגרת לשילוב נשים?
תחרות נינג'ה ישראל נותנת תשובה אחת. הרב רפי פרץ נתן תשובה שנייה. שתי התשובות שלובות זו בזו. למרות שתחרות נינג'ה ישראל שוויונית, מספר הנשים המשתתפות קטן כיוון שהן שונות מגברים מבחינה פיזיולוגית ופיזית ("זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"). ואף על-פי כן הן משתתפות כיון שזוהי תחרות אינדיבידואלית. אין כאן עבודת צוות וסיום המסלול תלוי אך ורק במשתתף הבודד.
הרב פרץ הצביע על היבט אחר. חיילים דתיים רבים יתקשו, מסיבות ערכיות, להימצא במסגרת מעורבת בתנאים כאלו. תגידו - מי שלא מסוגל שלא יבוא. מה לעשות, מספר החיילים הדתיים, במיוחד ביחידות הלוחמות והמיוחדות, גבוה במיוחד. יש להם בולטות גדולה בקורס קצינים. אין ספק, לענ"ד, שאם החיילים הדתיים ימנעו מלהתגייס ליחידות אלו תהיה לכך פגיעה ביחידות האלו, בצה"ל ובביטחון. והשאלה היא, כפי שהדגיש הרב פרץ, איזה ערך גובר: ערך השוויון או ערך הביטחון? גם אם תתגייסנה נשים ליחידות הלוחמות מספרן יהיה קטן (נינג'ה ישראל כמשל), מחיר התאמת היחידות לצורכי הבנות יהיה אדיר, והפגיעה בביטחון - מי ישורנו?
במאמר מוסגר אוסיף: שילוב הנשים המבורך כלוחמות בחיל-האוויר מאשר בדיוק את הגישה הזו. פעילות אינדיבידואלית מאפשרת לכל מי שמסוגלת להשתלב במסגרת. טייסות, נווטות וכן, גם נשים בתחרות נינג'ה. פעילות אינדיבידואלית כן, צוות משולב - בטנק או בסיירת - לא מתאים. אם ערך השוויון גובר, אני רוצה לראות את נושאות דגל השוויון יוצאות לרחוב ודורשות מיד שיאפשרו להן להצטרף לקבוצות הכדורגל והכדורסל הגבריות ולכל שאר ענפי הספורט הקבוצתי. עד שזה יקרה, השאירו גם את היחידות הלוחמות במצבן הנוכחי.
