אבא שלי עלה לארץ המובטחת ממניעים ציוניים טהורים, כמימוש אהבת ארץ ישראל עליה גדל וחלם, מתוך אמונה שכאן הבית ואין בלתו. אבא שלי לחם במלחמות ישראל ואף נפצע באורח קשה כשחברו לשירות הצבאי כרע נפל מצרור יריות של אויבי ישראל ולא קם.
אבא שלי בנה במו ידיו, סלל במו ידיו, פרץ דרכים וחצב נתיבים בגרזני האהבה למדינה. הקים משפחה לתפארת, שנים עשר בנות ובנים, אזרחים מצוינים התורמים למדינה בתחומי החינוך, הספרות, התעשיה, ונכדיו מהנדסים, עורכי דין, קצינים בכירים בצבא, במשטרה, אנשי מחשוב, עובדי תעשיה.
אבא שלי היה איש ספר, בעל השכלה רחבה, קורא וכותב בשפות רבות, בעיקר בשפת הפטריוטיות, האהבה. אבא שלי כמו חלוצי הארץ הטובה הזו, חווה משברים, מורכבויות, אתגרים. כאוהבה ומאהבה הגדול של ארץ ישראל, לא הירהר ולו לרגע בהחלטתו לעלות עם רעייתו - אימי, לארץ המובטחת.
אבא שלי הוא מלח הארץ, העולה ממרוקו, שלא הסכים לפטור עצמו בתיוג המקופח, הלוחם במלחמות ישראל, מחובשי ספסלי בית המדרש, תלמיד חכם, חזן ובעל קורא, אוהד מושבע של קבוצת עירו בית שאן, איש העולם הגדול, איש אשכולות רחב אופקים, אב לשנים עשר ילדים, מפרנס יחיד ומי שאהב את הארץ שלא תמיד מנהיגיה החזירו לו ולדור שלו אהבה.
אבא שלי נפטר בטרם עת לפני שלושים שנה וזהו מזלו הטוב. אבא שלי לא שמע את שמו של האלוף בצה"ל, סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, לא ראה אותו מעולם. אבא שלי פגש אלפי יאיר גולנים בתחנות חיו השונות במסע הקצר לו זכה, מהשוחות בימיו כלוחם בחטיבת 'גבעתי', דרך לשכת התעסוקה ועד היחס במשרדי הממשלה. כנגד כל הסיכויים הצליח לגבור עליהם, הצליח להתמודד עם העוולות והקיפוח, הצליח לאהוב את הארץ והמדינה למרות.
לפני למעלה משנה, עם הצטרפותו של יאיר גולן לפוליטיקה כתבתי מאמר אוהב על הרוח הטובה שנושא עימו יאיר גולן. על האיש הערכי, הפטריוט שלא התייאש מהשלום, בעיניי נדמה כאדם הגון, בעל יושרה, הנאבק כדי להביע דעותיו, ואז.... אז הצטרף יאיר גולן לעוד קצין בכיר עטור תהילה, אמיר השכל אשר ברגעי אמת הוציאו את השדים האפלים שלהם ממעמקי הנשמה וביקשו בפטרונות שנודה להם על שהביאו את הורינו עד הלום, שהוקיעו את חלק מהעם בהכללה קשה, חסרת בסיס.
מאבא שלי שהקים כאן בית, נטע עץ, סלל כביש, נמנעה החרפה הזו, הבושה והאיוולת שחברו יחדיו באמירות כוללות, מאשימות, מתנשאות ופטרוניות. אמיר השכל התנצל. עכשיו תורך יאיר גולן.
