ספר על אינטראקציה בין מורה אמריקני המתגורר בבולגריה לנער ליווי מקומי. מנגנוני שליטה מחד לצד הזדקקות, חמלה, וחברות מאידך.
גרינוול מצליח במומחיות לפרוש מנעד רגשות, מטוטלת של קשר שנבנה בהדרגה, באמצעות הפניית זרקור לנפשו הסבוכה והיגעה של המורה האמריקני, צוהר לילדותו הכאובה. פצעי העבר שלו שטרם הגלידו (שעליהם מרחיב הסופר תוך התמקדות בהחמצת היחסים בין הגיבור לאביו בדרום ארה"ב השמרנית) מעוררים את סקרנותו האובססיבית כלפי הצעיר האפל - ששמו הוא מיטקו - ומסחררים את יומו במין תשוקה בלתי פוסקת.
נקודה מעניינת היא שפרט למיטקו, המתואר בשמו, שאר הדמויות נטולות שם. המורה האמריקני, בני משפחתו, עוברי האורח הנקרים בדרכם, כולם ללא יוצא מן הכלל כמו הופשטו מזהותם על-ידי המחבר. לא מן הנמנע שהסיבה נעוצה בכך שנער הליווי השקוף, המשקיף עלינו מבלי להשתקף במלואו, זוכה כאן לצדק פואטי. הוא, כבני דמותו המודרים תדיר מעיני החברה הסובבת, יהיה בעל הנפח המשמעותי היחיד בעלילה, בעוד שאר הפריווילגים יחושו את מגעה הספרותי של ההתעלמות מקיומם.
גרינוול משרטט לפנינו דיוקן מרתק, מסעיר, אירוטי ופוצע נשמה. הוא חומק באלגנטיות מביקורתיות, מתנזר מנימה דידקטית, ובשום שלב לא מתעדף את מי מצמד גיבוריו: אין בסיפורו טוב ורע מוחלטים. מוטיב הניצול הוא הדדי, וחרף העובדה שלא ניתן לטעות מיהו בעל הכוח והמעמד בריקמה השברירית שלהם, באינטימיות הארוגה שיצרו הודות לתפרים עדינים וחמקמקים, אנחנו עדים למערבולת ססגונית של היפוך יוצרות, ולפרקים אף שותפות גורל.
