לאחרונה מלאו מסכנו תמונות של המלחמה ההיא - מלחמת יום כיפור. וטוב שכך. לכל אומה בהתהוות, על אחת כמה וכמה אומתנו המצויה עדיין בתהליך הזה, חשוב לזכור את ציוני הדרך של התגבשותה ולכך יש מטרה ברורה - להבין מאיפה באת ולנסות להבין לאן אתה הולך.
אכן הייתה מלחמת יום כיפור אבן דרך בהיסטוריה שלנו. היו בה את כל המרכיבים הנחוצים להגדרה הזאת. מלחמת קיום של הפרט ושל המדינה השלובים זה בזה. לפרט היהודי אין קיום ללא מדינה משלו ועל כך לא יהיה חולק, יש לנו תיק ראיות קשות (Hard evidence) בארכיון של ההיסטוריה האנושית.
המלחמה בראי הקולנוע
מדי שנה בפרוס הימים הנוראים דשים בתקשורת בפרטי מלחמת יום כיפור, פרשנים, דעות וסרטונים דוקומנטריים, אך נראה שהעוצמה שהתניעה את העיסוק הציבורי במלחמה הזאת הפעם גדולה לאין ערוך. "שעת נעילה". סדרה בטלוויזיה.
בסדרה הזאת אינני צופה והסיבות קשורות לחשדנות ולחוסר האמון שחש כלפי היוצרים והקולנוענים הישראלים ויסלחו לי אלה שעובדים לפרנסתם בתום לב. יש לי רשימה ארוכה של חיזוקים לעמדה הפרטית שלי ולא אפרט במאמר זה.
בסדרה הנ"ל אינני צופה אבל קורא ביקורות, לא את אלו שמתפרסמות במועדון המעריצים שלה, אלא של בני דורי שהזיכרונות מהמלחמה הזאת צרובים להם עמוק בנשמה. שם הקולות, התמונות והריחות של אירוע שלא ניתן לטרנספורמציה, לא לשחזור ולא לפרשנות מנקודת מוצא של "אומנות" או אג'נדה. ביקורות אלו מחזקות את ההחלטה שלי שלא לצפות בסדרה אבל אני לא בא לתת עצות לאחרים.
מורשת, ערכים ולקחים
כך או אחרת אירעה כאן מלחמה קשה וחשוב להתעכב עליה משתי סיבות עיקריות ונדושות - מורשת ולקחים. כמורשת מדובר באירוע שהמחיש ערכים אנושיים בתנאי קיצון - אומץ לב של הפרט ושל מקבלי ההחלטות, יכולת עמידה בתנאים בלתי אפשריים, חברות ומחויבות שבין אדם לאדם ומעל לכל המחויבות ללא פשרות לכור מחצבתך, לעם שאליו אתה משתייך.
זה נשמע בומבסטי אבל המציאות בומבסטית לעיתים. את הלקחים יש להפיק בקשת רחבה של תחומי הצבא וההנהגה. מה הופק ומה לא נבחן בשוטף ויבחן בעתיד לבוא.
פרופורציות
זה לא האירוע הקשה ביותר שעם ישראל חווה ומיותר לפרט. זו לא המלחמה הקשה ביותר שחוותה האנושות וגם כאן מיותר לפרט ואין בדברים האלה כדי להמעיט מההשפעה המכוננת שהייתה למלחמת יום כיפור על מדינת ישראל ואזרחיה.
מההווה לעתיד
יחד עם כל התאור הזה יש לזכור שמדובר בפרק, קשה ככל שהיה בתהליך מופלא שכולנו שותפים לו. תקומה של עם עתיק, נרדף ולמוד סבל במולדת שממנה הוגלה ומלחמת הקיום איננה דווקא באויב מבחוץ אלא ובעיקר בכוחות הפועלים מבית.
מול מלחמת הקיום הזאת שמתנהלת בסקלה רחבה של יעדים ושאיפות לעצב את המדינה על-פי תפישתם של הכוחות הפועלים, לא יואילו אותן התכונות שניצחו בשדה הקרב. כאן יש להפגין יכולות של אבחון וזיהוי מי עמית ומי טורף, מי הזאב בעור של כבש ומי התם שנלכד ברשתו ובטוח שפועל בצידם של בני האור. במלחמה הפנימית הזאת יחרץ גורלנו.
