יאיר גולן במלוא חרפתו

יאיר גולן הוא לטעמו אביר הממלכתיות, לטענתו הוא וממלכתיות חד-המה. ומה הוא מספר לאייל לוי בראיון למעריב? הוא מספר שהבחירות הקודמות הסתיימו ב-62 נגד נתניהו ו-58 בעד, "אבל בתוך הגוש היו שלושה בוגדים", קובע גולן, והבוגדים הם הנדל, האוזר ולוי-אבקסיס. גולן הוא, כאמור, מאוד ממלכתי והם בוגדים לא פחות ולא יותר. ואז מבין כנראה גולן עד כמה הוא באמת "ממלכתי" ומתקן "בעצם אמתן ואומר 'שלושה שהפרו את אמון הבוחר'". אז מי פה נטש את הממלכתיות? מי צבוע כזיקית? גולן אומר את אשר על לוח לבו, אך כאשר הוא מטמיע פתאום את הרעיון של הקהל ההמוני והמגוון שייחשף לדבריו השערורייתיים ומבין את ההשלכות הפוליטיות ההרסניות של דבריו, הוא עוטה פתאום מסיכת שווא של פולטיקלי קורקט. ואם כבר מישהו נדרש לממלכתיות, הרי זה גורם אופוזיציוני כמו גולן הטוען לשלטון, כי למה הדבר דומה? זוג נשוי. היא בחרה בו, הוא בחר בה, בם נבחרו, אז מפליצים בסלון? מפליצים! להפליץ זה טבעי, מריח קצת אז פותחים חלון, והם כאמור כבר נבחרו, אז מפליצים. ואם זו פגישת חיזור ראשונה, במסעדה. כלומר, הם נפגשים בפעם הראשונה ולכן עדיין לא נבחרו, הם רוצים מאוד להיבחר, והיא נופחת בקטנה או הוא נופח בגדול, ונפיחה כאמור היא דבר טבעי ביותר? אבל אז כבר לא יעזור להם להזיז את השולחן כאילו מקור הרעש הוא אחר, ולא יעזור עיקום האף עם "או איזה מגעילים הסועדים במסעדה הזו, אנחנו לא באים לכאן יותר", כי הרשו לי לומר לכם זוג יקר אתם לא תבואו לשום מקום ביחד. נפיחה אחת קטנה (שלה) או גדולה (שלו) חרבה לכם את התוכניות. לא המשכתי לקרוא, הבחור פשוט לא מעניין מנקודה זו והלאה, אפילו כאופוזיציונר. אם פעם היה לו סיכוי בעיני וכיבדתי אותו כיריב פוליטי, הרי שהפתיח של הראיון הזה הוריד אותו לגמרי מן הפרק בעיני. אין לו שמץ סיכוי להצליח במקומותינו. הצביעות אוכלת אותו. ולעניין הפרת אמון הציבור. השלושה, או לפחות שניים מהם, לא הפרו ולא נעליים. הגוף שמטעמו נבחרו נערך להפרה גסה של אמון הבוחר והתבססות גם על תומכי טרור במטרה להקים ממשלה. החלופות היו הפרה של ההבטחה לבוחר תוך הליכה עם תומכי טרור, הפרה תוך הליכה עם נתניהו, או בחירות, והם כמובן העדיפו, כמו כל ציוני טוב אשר קצת שכל בקדקודו, ללכת עם נתניהו ולהקים ממשלה וזאת לאור מצב החירום בו היינו ועדיין נמצאים. רק במוחות ציוניים מזוכיסטיים, תומכי טרור עדיפים על נתניהו. רק צבועים חסרי כל חוט שדרה טוענים לממלכתיות ובאותה נשימה מכנים בשם בוגדים את יריביהם הפוליטיים, יריבים סופר ציוניים, אשר במלחמה הבאה ימצא אותם גולן לוחמים עמו כתף אל כתף, ולא מן העבר השני של המתרס.