ענייני הצגת סמלי היהדות בארצות הגויים הם בקו של "הפוך בה והפוך בה". כל הצגה כזו היא לגופו של עניין, חג והתנהגות בניכר. ההלכה והיהדות הצרופה מלאות פולמוסים ופסיקות בעניין. לא אכנס כאן לדיוני הדיונים אבל בכול הנוגע ל"פרסום הנס" של חג החנוכה אין שום פסיקה המורה להציב חנוכיות בכיכרות בנכרים - ועוד במקומות טמאים שם, ו/או בתוך חברת הנכרי, כדי לצרפם לנס החנוכה. "פרסום ניסא" של חג החנוכה מיועד הלכתית ליהודים, וההלכה מורה שהנרות יודלקו מתוך ביתם או מקומות עבודתם ושהייתם של יהודים בלבד, ויאירו כלפי חוץ.
נס החנוכה מצוין לאו-דווקא בשל ניצחון החשמונאים בקרב על בית המקדש וטיהורו, אלא על נס פח השמן שהספיק שמונה ימים במקום יום אחד. זהו ניצחון רוחני ושחרור משעבוד לעבודה הזרה ההלניסטית ולפסלי יוון הריקניים. אבל קבוצות חילוניות וגם דתיות לאומניות החלו לפרש את החג הזה כרצונן, מבלי להתייחס למסורת, לגמרא, למדרש ולהלכה. אחת הדרכים הנלוזות הללו היא לנסות להחדיר בכוח ובברוטאליות את החג היהודי הזה לכיכרות הגויים בארצות הניכר, תוך כדי ניסיון לנטוע אותו בתרבות הזרה, שאיננה חלק ממנו והוא איננו חלק ממנה.
תנועת חב"ד - במיוחד לאחר מותו של אדמו"רה האחרון, מנסה להפוך את החג היהודי הקדוש הזה ל"אוניברסאלי" ולהחדירו בכוח לכיכרות הגויים במדינות העולם השונות, ללא קשר אמיתי ליהדות. אל מעללי חב"ד הללו הצטרפו בשנים האחרונות לא מעט קבוצות יהודיות - כולל חרדיות מן העבר השני, שמשתפות את הנכרים בהדלקת הנרות הללו, שעל-פי ההלכה ההדלקה הזו היא מיועדת אך ורק לבני העם היהודי. כל מצווה בפורים ובחנוכה - לילדים ולנשים למשל, נשקלת על-פי היותם של הללו בהתרחש הנס. ניסי פורים וחנוכה - חגים מדרבנן, מיועדים להנצחה ליהודים שהיו בהם ולא לנכרים שנלחמו בחלקם נגדם.
הרבה יוהרה, גאווה ומנהגי עכו"ם יש בהצבת חנוכיות אלה - והדלקתן על-ידי הנכרים, מצד אלה היהודים שמארגנים זאת. החנוכיות הקדושות הללו - שמודלקות על ידינו כהמשך למרד החשמונאים בתרבות החושך האלילית והגשמית, מודלקות על-ידי חב"ד ומריעיהם באוניברסיטאות נכריות, בכיכרות שחץ ופריצות, במרכזי הימורים מפוקפקים ומתחת לכול עץ רענן, כמנהג עובדי האשרה. מוזמנים להדליק את החנוכייה הקדושה שלנו כל מיני המינים של נכרים פרוצים ומבקשי כבוד ושררה. מתתיה ובניו מתהפכים בעולם העליון מכאב וזעקה למראה חילול השם הזה.
"חגיגות החנוכה" של חב"ד ודומיה הופכים לא פעם למופעי שחץ שאליהם מוזמנים זמרי תועבה נכרים כדי "להנעים" את "חגיגות החנוכה" לכול פרחחי ופרחחיות העמים, שבאים לצפות ב"קוליסאום היהודי" החדש. אבל גם חוגים אחרים ביהדות, ואף הפוכים לחב"ד, מתקנאים ב"הדר" המזויף הזה ומצטרפים אליו. לפני כעשור - בהונגריה, הדליק שליח חב"ד שם, אוברלנדר שמו, את החנוכייה המרכזית בבודפשט הבירה עם ראשי השלטון שם ועם עוד אישים מפוקפקים מה"אליתה" ההונגרית.
חסיד סאטמר בשם ברקובי'ץ התקנא בכבוד שקיבל אובלנדר - אותו שליח חב"ד בהונגריה, ויזם הדלקת נרות חנוכה עם השגריר הפלשתיני, שמסיבות חבד"יות לאומניות הוא לא הוזמן לטקס של חב"ד. חג החנוכה הוא חג שבוא אנחנו חוגגים חרות רוחנית מאומות העולם והוא איננו חג שבו אנחנו אמורים לחבור פוליטית לאומה זו או אחרת, במסגרת מלחמת העולמות הראוותנית של האימפריאליזם הנכרי.
המכשלה האנטישמית
אבל ישנה מכשלה נוספת ב"הדלקות הציבוריות" הללו והיא מאוד מסוכנת בכול האמור בפיקוח הנפש ליהודים המקומיים. אם במערב אירופה ובאמריקה התרגלו חלק מהנכרים להדלקות הללו במקומותיהם, והם גם התרגלו למסע רכב החנוכייה בעריהם ברכבים, הרי שבמזרח אירופה הדברים שונים. גם במערב אירופה ובאמריקה ישנם לא מעט חוגים נכרים הרואים בהצבות החנוכיות ובנסיעה עימן בעריהם מעיון ניסיון השתלטות יהודי וישראלי עליהם. חלק מהטענת הללו אומנם מקורן באנטישמיות אבל חלק גדול מהן נובע משנאת זרים ומרצונם לא להבליט את מנהגי המיעוטים בפרהסיה, ויש לכך היגיון.
אבל במזרח אירופה, זו שאנטישמיות רוויה בה מאות ואלפי שנים, ההתייחסות למסעי החנוכיות היא אגרסיבית יותר ומטפחת פתחים לשנאת היהודים, מזווית נוספת. כאן יש לציין כי גם בישראל לא היינו שמחים לראות בערים בכלל, ובאזורים דתיים בפרט, כיצד נזירים ונזירות יעברו בתוכנו עם צלבי ואורות "חג המולד" ויספרו לנו סיפורי בדים שהאור שלהם מאיר אותנו. לפני מספר שנים דחה הפרלמנט הישראלי את הצעתו של ח"כ חנא סוויד מחד"ש, להדליק את אורות חג המולד בפתח הפרלמנט הישראלי. איש לא קם לטעון כי מדובר ב"צעד אנטישמי" כנגד סוויד והנוצרים.
התגובה השנתית לניסיונות ההדלקה של הסלאבים ב"חג המולד" שלהם היא תגובה די שלילית מיהודים רבים, ולא רק מהדתיים והחרדים. לפיכך, דווקא אדם כמותי, מבין את מה שקרה בעיר האוקראינית, שבה חובלה חנוכייה, ורואה את האשם באנטישמיות שם בתנועת חב"ד שם ובגורמים היהודים שהדליקו את החנוכייה במקום שאין מקומה שם. לפני כעשור זה קרה בקישינוב - בירת הרפובליקה המולדבית העצמאית. חנוכייה, שהוצבה על-ידי חב"ד בפארק המרכזי, חוללה ונזרקה משם כשהמקומיים טוענים טענה לגיטימית: "זו מדינה נוצרית ולא יהודית".
המלחמה על סממני הדת היהודיים בחו"ל היא נכונה כשמדובר בהגדרה עצמית-דתית של יהודים כמו כיפה, בית כנסת משלהם, טלית, ציציות, כיסוי ראש לנשים וחגיגות יהודיות משותפות במרכזים היהודיים, אבל ניסיון לכפות חגים יהודיים וסממנים יהודיים בסביבה נכרית אינם חלק מהיהדות, ואילו לנכרים זה טבעי להתנגד למהלך שבה לכפות עליהם דת ומנהגים של מיעוט.
מבקשי שררה אויליים
אותם מחפשי כבוד ושררה מחב"ד ודומיהם יכולים להאשים אך ורק את עצמם ואת מסע הכפייה שלהם בהתעוררות האנטישמיות שוב ושוב במזרח אירופה, אך גם ביבשת אמריקה ובכול העולם.
