שנת 2020 הייתה אמורה להיות בדמיון שלנו קצת אחרת. הקורונה היא מגיפה שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל יותר מידי קל להאשים את כלל הבעיות במגיפה. משנת 2019 לפחות היה ברור שהמצב רק הולך ומדרדר, אין ממשלה מסודרת, הימנעות מהחלטות ותקציבים מוקפאים. כל אזרח במדינה נפגע ממצב זה. יש את אלו שרמת איכות חייהם ירדה אבל יש גם את אלו שאיבדו את כל רכושם ואפילו את עצמם.
זה בעצם גלגל שלא נגמר. ממשלה שלא מתפקדת יחד עם משבר הקורונה מביאים עוד ועוד אנשים לרחובות ולקצה רצף הסיכון. במצב כזה אנחנו מצפים מהמדינה לדאוג לאזרחים, אך צריך לזכור שבמדיניות של היום הדרך של המדינה לדאוג לאזרחים היא בעזרת העברת תקציבים לעמותות שונות. כאן הגלגל ממשיך להתגלגל, בשנתיים האחרונות העמותות נמצאות בחוסר ודאות כלכלית כי אין תקציב מוסדר, ורבות מהן נמצאות במאבק לשרוד במקום להשקיע את כוחן בלתת מענה למי שזקוק לכך. אז מה שראינו עד עכשיו זה חוסר יציבות עולמית ומדינית, עקב כך חוסר יציבות כלכלית, מספר הולך וגדל של נפגעים ממצב זה הזקוקים לעזרה, ועמותות שנאבקות על קיומן עם חלום כמעט בלתי אפשרי להגדיל את פעילותן בהתאמה למספר הגדל של האזרחים במשבר.
אם חשבתם שזה הכל אז עוד לא עצרתם להסתכל על ההשלכות העתידיות של משבר הקורונה ואי יציבותה הכלכלית של הממשלה. על-פי ממצאים, עמותת על"ם לנוער בסיכון מצאו כי יש עלייה משנה שעברה של כ-70% בפגיעות אלימות מינית, ופי ארבעה דיווחים על דיכאון, חרדה ומצבים נפשיים קשים. בנוסף, מסגר לסגר גדלים כמות התלמידים שלא מצליחים לשרוד ללא מסגרת ונושרים מספסל הלימודים והמציאות רק הולכת ונהיית מורכבת יותר.
המגזר השלישי אחראי כיום על 15% ממשק העבודה הישראלי. אם העמותות לא יצליחו לשרוד את המשבר הנוכחי, לא רק שהקושי לתת מענה יגדל עם הקטנת תקציבן של העמותות, אלא שהמשק הישראלי יכול להיפגע מאוד אם עמותות יגיעו למצב של סגירה ונעמוד במציאות שבה אין מי שאחראי על התשתית החברתית במדינה.
זועקים לעזרה!
רמת הוודאות לגבי העתיד ותקציבי הממשלה נמוכה מאוד. לפי כתבה באתר גלובס, הממשלה החליטה לפני מספר חודשים להקים קרן דרכה ניתן להגיש בקשת עזרה לפי קריטריונים מסוימים שלדעת המדינה מרבית הארגונים עונים עליהם, ואמנם, 2,000 ארגונים גדולים שמחזורם מעל 20 מיליון שקל לא יקבלו את הסיוע. בנוסף, עמותות שזכאיות לסכום תמיכה מהמדינה ויוכלו לקבל עד 70% מהסכום לעבור את התקופה הקשה, אך גם כאן מדובר רק במענה חלקי ועבור הרבה ארגונים מדובר בסכום נמוך בהרבה מעלות ביצוע הפעולות בשטח.
הרבה מהעמותות, עקב חוסר הוודאות, החליטו לקחת את המציאות לידיים והתחילו במבצעי איסוף תרומות ובקשות עזרה מכלל האזרחים במדינה, דבר שמצד אחד נותן תקווה ומצד שני מעלה המון סימני שאלה ליכולת לשרוד את המציאות, כי בסופו של דבר התרומות הן מאנשים שבעצמם סופגים את קשיי הקורונה ואין שום הבטחה להגעה ליעדים של העמותות השונות. מציאות של גלגל שלא עוצר.
