משום מה, יש לנו בישראל נטייה להעתיק במהירות היבטים שליליים של החברה האמריקנית ולהימנע מאימוץ של תכונותיה החיוביות. הסמים עשו עלייה והשתקעו בארץ, בעוד יכולת התכנון נותרה הרחק מעבר לאוקיינוס האטלנטי. כעת יש אצלנו מי שמעתיקים את טירוף האנטי-חיסון הקיים בארה"ב ואף מסתייעים בתיאוריות קונספירציה הזויות כנימוק שלא להתחסן נגד הקורונה. התשובה לכך צריכה להיות חדה וברורה: חיוב בחוק להתחסן.
הטענות נגד החיסונים בכלל ונגד חיסוני הקורונה בפרט הן חסרות כל יסוד עובדתי ומדעי. חבורה של חכמולוגים בעיני עצמם יוצאת נגד מאות ואלפי מחקרים מדעיים ונגד עשרות שנים של חיסונים מוצלחים, אשר הדבירו את האבעבועות השחורות ואת שיתוק הילדים, ואשר מונעים מדי יום חצבת וטטנוס. די בכך מטורף אחד יזרוק שקר כלשהו לאינטרנט, ויימצאו מספיק משוגעים דומים שיאמינו לו. הם עשויים להיתלות באיזשהו מקרה בודד ויוצא דופן, או לצטט - כמו תוכים יד שלישית - משהו שמישהו סיפר להם שמישהו אחר אמר מתישהו.
מול חיסון הקורונה יש שאלה אחת לגיטימית שעולה כעת: איך יכול להיות שפיתחו כל כך מהר חיסון האמור להיות בטוח ויעיל. לכל השואלים מומלץ בחום
לקרוא את מאמרו המעולה של ד"ר איתי גל ב-ynet. הוא מסביר בצורה בהירה מהי טכנולוגיית ה-mRNA בה נעשה שימוש בחיסונים החדשים, ומציין שהיא נמצאת בפיתוח כבר למעלה מעשור - כך שלא מדובר באיזשהו בלוף שמישהו המציא לכבוד הקורונה. לכך יש להוסיף, כי במשך שנה פעלו מאות צוותי מדענים בכל העולם כדי למצוא חיסון, תוך שהם משתפים זה את זה במידע בצורה חסרת תקדים, ותוך שהם נהנים ממימון בהיקפים עצומים. כל אלו הובילו לכך שאכן נמצאו חיסונים במהירות שיא - והם נבדקו לפי כל הכללים ואושרו לפי כל הנהלים.
הבעיה עם הקורונה היא, שלא מדובר רק בבעיה אישית של כל אדם. מי שאינו מתחסן מפני חצבת, מסכן בעיקר את עצמו; מי שאינו מתחסן מפני טטנוס, מסכן רק את עצמו. אבל מי שאינו מתחסן מפני קורונה, מסכן את סביבתו המיידית, את מעגל מגעיו הרחב יותר ואת המדינה כולה. למה? כי הנגיף הזה מאוד מדבק, וכי רק אם לפחות 70% מן התושבים יתחסנו - ניתן יהיה להדביר את המגיפה. כל עוד זה לא קורה - כולנו נסבול מסכנת הידבקות ומוות, מעומס חריג בבתי החולים, מחורבן כלכלי ומהרס מערכות החינוך והרווחה. לכן, לא מדובר פה בחופש הפרט אלא בחיי הכלל.
במצב חריג זה, אין מנוס מהטלת חובה בחוק להתחסן. לפני שקופצים וטוענים שזו פגיעה חמורה ביותר בזכויות יסוד ופלישה אלימה לגוף האדם, יש לשים לב לכך שגם בשגרה יש נהלים דומים מאוד - ואיש אינו חושב שמשהו פסול בהם. מעשנים מורחקים ממקומות ציבוריים, כי העשן מהסיגריות שלהם יכול להרוג את מי שסביבם. ניתן לאשפז בכפייה חולי נפש המסכנים את עצמם ואת סביבתם. בתי המשפט מתירים להאכיל בכפייה שובתי רעב וחולי בולימיה. כלי רכב חייבים לעבור טסטים תקופתיים כדי להקטין את סכנת התאונות. יצרנים חייבים לעמוד בתקנים רשמיים כדי שלא לסכן את לקוחותיהם. ועוד ועוד, בכל תחומי החיים שלנו.
מה ההבדל בין כל אלו לבין הקורונה? שהקורונה מציבה סכנה הרבה יותר ברורה, הרבה יותר מיידית והרבה יותר גדולה. בתאונות דרכים נהרגים כ-400 ישראלים בשנה; מספר מתי הקורונה עומד על למעלה מ-3,000 בעשרה חודשים. נזקי העישון עולים לנו 12.8 מיליארד שקל בשנה; מחיר הקורונה, נכון לספטמבר השנה, הוא 220 מיליארד שקל. אם אנחנו יכולים לכפות טסטים לרכב ואם אפשר לשלוח לכלא נהגים שיכורים; אם אנחנו יכולים להטיל מס של 75% על סיגריות ולגרש את המעשנים לפינות מבודדות; אזי קל וחומר שאנחנו יכולים לחייב כל ישראלי להתחסן מפני הקורונה.
יש לזכור, כי כל זכויות היסוד הן יחסיות. הזכות לחיים אינה מחייבת את המדינה להוציא סכומים בלתי מוגבלים על סל התרופות; זכות העיסוק אינה מתירה לשדוד בנקים; זכות הביטוי נסוגה מפני לשון הרע וביטחון המדינה. גם זכותו של הפרט על גופו היא יחסית. החוק אינו אוסר להתאבד, אך מי שינסה להתאבד ותוך כדי כך יפגע באחר - יישלח לכלא. חולה שיוצא לרחוב ומדביק אחרים מתוך רשלנות, צפוי גם הוא למאסר. לפרט אין שום זכות לפגוע באחרים, ובוודאי שאין לו זכות לפגוע בכלל.
מי שאינו מתחסן מפני הקורונה, פוגע בעצמו (שזה עניינו) - אבל במקביל מסכן במישרין אחרים. הוא גם פוגע בצורה ברורה בכולנו: במדינה, בחברה, במשק. פגיעה כזו צריכה להיות עבירה פלילית, בדיוק כמו כל סיכון אחר של חיי אדם. לכן, יש את כל ההצדקה שבעולם לחייב להתחסן ולכפות זאת - החל בקנסות וכלה במאסרים במקרים קיצוניים. 9 מיליון אזרחי ישראל אינם יכולים להיות בני ערובה בידי מטורפים ובורים.
