1. מקורו של הביטוי הנודע "ברחל בתך הקטנה" הוא בדבריו של יעקב ללבן, שהיה לא רק ארמי אלא גם רמאי: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". מסביר רש"י: "כל הסימנים הללו למה? לפי שהיה [יעקב] יודע בו [לבן] שהוא רמאי. אמר לו: אעבדך ברחל; ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק - תלמוד לומר: בתך; ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל - תלמוד לומר: הקטנה. ואף על-פי כן לא הועיל, שהרי רימהו".
בני גנץ חשב, שאם יחתים את בנימין נתניהו על הסכם, ויקבל ערבויות לביצועו מן המפלגות החרדיות, ויעגן את ממשלת החליפים בחוקי יסוד - אזי ההסכם יתקיים והוא יהיה ראש הממשלה. אבל כאשר יש עסק עם רמאים, לא יעזרו שלייקס וחגורה והחזקת המכנסיים בידיים; הם יותירו אותך בתחתונים בכיכר העיר. גנץ הוא רק האחרון בשורה של אישים ומפלגות אשר למדו על בשרם, כי להתחייבות של נתניהו יש משמעות רק אם מימושה מתאים לנתניהו עצמו.
2. ידוע לכולם, שהסיפור האמיתי של שערוריית תקציב המדינה היא רצונו של נתניהו לחמוק מביצוע הרוטציה. נזכיר, שהוא היה זה שהביא לעולם את התקציב הדו-שנתי והוא זה שהתעקש לקבוע בהסכם עם כחול-לבן שכזה יהיה תקציב 2021-2020 - עד שאחרי כמה שבועות בלבד הגיע "לפתע" למסקנה שבעצם צריך שני תקציבים נפרדים. לאור ההיכרות עם תחמנותו של נתניהו, מותר להניח במידה גבוהה של ודאות שזה היה הרעיון מלכתחילה, ושבגלל זה הקפיד נתניהו לקבוע בהסכם שרק נפילת הממשלה בשל העדר תקציב תמנע את הרוטציה.
זוהי התנהלות פושעת, לא פחות. הממשלה פועלת בשנת 2020, בעיצומו של משבר בריאותי-כלכלי חסר תקדים, על בסיס תקציב 2019 שנקבע בשנת 2017, עם כל מיני התאמות וטלאים. בלא אישור של תקציב 2021 או הקצאות חירום, התקציב יצנח ב-25% ב-1 בינואר - והפגיעה תהיה כמובן בראש ובראשונה בשכבות החלשות, הנאנקות גם כך תחת עול הקורונה, האבטלה וקריסת העסקים הקטנים. וזה תחת ראש ממשלה המתגאה בהבנתו בכלכלה. אני בטוח שהוא מבין - מה שרק מלמד על המודעות הזדונית שלו לתוצאות מעשיו, והכל מטעמים אנוכיים לחלוטין.
3. בימים האחרונים העלה הליכוד דרישה חדשה: לנטרל במידה רבה את סמכויותיו של שר המשפטים, אבי ניסנקורן, במינויים העיקריים שבתחום סמכותו - שופטי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. לכאורה ובלשון המעטה, זוהי דרישה: הרי היה ידוע כבר בעת חתימת ההסכם, שנושאים אלו שייכים למשרד המשפטים; והיה ידוע שיש למנות פרקליט מדינה כבר עכשיו, יועץ משפטי בעוד שנה וארבעה שופטים לבית המשפט העליון בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית. אז מה הליכוד התעורר פתאום?
יתרה מזאת: לליכוד יש שתי נציגות מאוד קולניות בוועדה לבחירת שופטים - מירי רגב ואסנת מארק. גם צבי האוזר אמור להצביע כרצון הליכוד (ראו ההחרמה המשותפת של הישיבה האחרונה). בלי שלושת הקולות הללו, אי-אפשר ממילא למנות שופטים לבית המשפט העליון. ואילו מינוי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה מחייבים את אישור הממשלה, ואם יהיה תיקו - הם לא ימונו. לפיכך, לליכוד יש בפועל זכות וטו על המינויים הללו. אז מה הסיפור?
התשובה פשוטה מאוד: ת"פ 67104-01-20. כאשר הוקמה הממשלה, משפטו של נתניהו נראה מתישהו בעתיד הרחוק (במונחים של פוליטיקה ישראלית). עכשיו, לעומת זאת, הוא ממש כאן. נתניהו אמור להתייצב בבית המשפט ב-13.1.21 ולענות רשמית על כתב האישום. שלב ההוכחות אמור להתחיל בחודש פברואר. גם אם תהיה דחייה של עוד כמה שבועות, המשפט או-טו-טו יוצא לדרך. הנאשם מספר 1 רוצה לשלוט בבחירתם של מי שיכולים להחליט על גורל התיק - הן בטווח המיידי מצד התביעה, והן בטווח הארוך מצד בית המשפט העליון.
נכון ששתי הנציגות של הליכוד בוועדה לבחירת שופטים הן גרופיות של נתניהו ברמה מביכה, אבל זה לא מספיק. נכון שפורמלית אסור לנתניהו להתערב בבחירת השופטים ובכירי מערכת האכיפה, אבל איש אינו יכול לאכוף את זה. נתניהו היה סגן שר החוץ בוועידת מדריד ב-1991, כאשר ראש הממשלה, יצחק שמיר, העלים עין מכך שנציגי הפלשתינים היו למעשה אנשי אש"ף, באומרו שהוא אינו יכול לקבוע עם מי ידברו בטלפון. באותה מידה, איש אינו יכול למנוע שיחות בלתי מתועדות בין נתניהו לבין רגב ומארק (אחרי הישיבה האחרונה של הוועדה, התבטא נתניהו בדיוק כמו מארק), ואיש אינו יכול למנוע מאמיר אוחנה לשוחח עם נתניהו על המפכ"ל הבא (ושימו לב שהליכוד אינו מציע לכחול-לבן התערבות מקבילה במינויים במשרד לביטחון פנים). זהו הסיפור האמיתי: נאשם שרוצה לקבוע מי יהיו התובעים והשופטים.
4. אחרי שאמר יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה", השיב לו לבן: "טוב תתי אותה לך מִתִתי אותה לאיש אחר". יעקב לא שם לב לניסוח הפתלתל, בו לא הייתה התחייבות מפורשת, והתוצאה ידועה: לבן העניק ליעקב את לאה, וסחט ממנו עוד שבע שנות עבודה תמורת רחל. במובן זה, נתניהו גם הולך בעקבותיו של לבן וגם גרוע ממנו. כמו לבן, הוא דורש כעת מכחול-לבן תמורה נוספת בעד קיום התחייבותו המקורית. וגרוע ממנו, ההתחייבות שלו הייתה מפורשת והועלתה על הכתב - וגם זה לא עוזר.
"לבן ביקש לעקור את הכל", מגנים אותו חז"ל ואומרים שהיה גרוע יותר מפרעה. גם הדרישות של נתניהו עלולות לעקור את הכל. ההפקרות שלו בתחום התקציב הרסה, הורסת ותהרוס את חייהם של ישראלים רבים. הדרישות החצופות שלו בתחום המינויים במערכת המשפט מהוות הרס של הפרדת הרשויות, והשתלטות של הממשלה על הרשות השופטת לאחר שהשתלטה במידה רבה על הכנסת; והרס הפרדת הרשויות משמעותו הרס הדמוקרטיה. עם כל החומרה שבניהול בחירות בפעם הרביעית תוך שנתיים, ובוודאי בעיצומה של מגיפה, על זה צריך ללכת שוב לקלפיות ולסלק מן השלטון את לבן הארמי של הפוליטיקה הישראלית.
