"אֲנִי יוֹסֵף" - בראשית רבה, פרשה צד סימן ט' מסיבה את תשומת לבנו לשתי המלים - "אֲנִי יוֹסֵף". שתי המלים הראשונות, שנאמרו על-ידי מי שהיה קורבן לאלימות, שהפגישה אותו עם ידה הגרומה של המוות בבור במדבר צחיח, נתון בידי סוחרי אדם שמכרוהו לעבד בארץ זרה, ושאחת מתחנות חייו הייתה בין כתלי בית כלא בארץ זרה. שתי המילים הראשונות היוצאות מפיו של יוסף - "אֲנִי יוֹסֵף" מבטאות לדעתי נקודת פסגה אנושית. יוסף מוכן לסלוח ולשים מאחוריו משקעים שנצברו במשך עשרים שנות פירוד וניכור לאחר שאחיו מכרו אותו לסוחרים בבני אדם ושיקרו לאביהם, שהתאבל על מותו של בן אהוב, שחיה רעה אכלה אותו.
שתי המילים הראשונות שיצאו מפי יוסף במפגש עם אחיו, שהפכוהו לפני עשרים שנה קרבן למפגע בלתי אנושי מצדם בני משפחתו, הן קריאה לדעת לסלוח ולדעת לשים מאחור אפילו את המשקעים הקשים ביותר, שלמרבה הצער, נבעו מגילויי אכזריות קשה של אחיו.
שתי המילים הראשונות היוצאות מפי יוסף - הקורבן למפגע בלתי אנושי, שהפרידו אותו עשרים שנה ממשפחתו - הן פנייה אלינו הקוראים להניח את הסליחה והמחילה כנדבך בסיסי בחיינו גם באלו הימים.
שתי המילים הראשונות היוצאות מפי יוסף - מפי קורבן למפגע בלתי אנושי, שהפרידו עשרים שנה ממשפחתו - הן פנייה אלינו לאמץ את הערך החשוב של המשפחה ולראות את הברכה הרבה במוסד שנקרא משפחה, גם אם עברה טלטלה של משבר קשה מנשוא כמו פרץ שנאת הקנאה של האחים ביוסף אחיהם.
בנוסף לערכי הסליחה והמחילה, שמבקשת הפרשה להנחיל לנו, נראה לי, שיש מקום להתייחס להתפתחות שחלה במערכת השלטון המצרי. המלך שגזר גזרות שמד על עם אחר החי בארצו. אנחנו עדים להתפתחות ליברלית ולסובלנות כלפי האחר, כלפי הזר שחי בארצו ופתיחות כלפי זרים בכלל. הוכחה לכך נעוצה בעובדה, שמינה איש זר, בן לעם אחר, להיות שר האוצר, שר התשתיות הכלכליות, או כפי שנראה בעיניו - המושל בביתו. התוכניות הכלכליות של הממלכה הופקדו בידי רפורמטור, בן לעם זר, שפרעה פתח בפניו את ביתו האישי וביתו הלאומי כאחד.
הטקסט המקראי מדגיש את ההכוונה השמימית האלוקית בכל מהלכי פרעה, שפועמים בהם ערכי סובלנות וליברליות, פועמות תובנות כלכליות המשלבות יד עם ערכי מוסר ואנושיות. הראיה לכך באה לידי ביטוי בספר בראשית פרק מ"ה פס' ח', כשיוסף מתוודע לאחיו הוא אומר להם: "וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי הֵנָּה, כִּי,
הָאֱלוֹהִים, וַיָּשִׁימֵנִי
לְאָב לְפַרְעֹה
וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ
וּמוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם".
אינני מבקש ברשימה זו להכריע בדיון, בו רבים מציינים, כי הייתה יד אלוהים בהתפתחות הליברלית ההומאנית והמוסריות בממלכת פרעה, או שהיו כאן כפי שאני סבור, התפתחויות חיוביות במחשבה האנושית.
מה שכן הייתי רוצה, ששתי הגישות תחיינה זו לצד זו תוך מתן כבוד של מצדדי הגישה האחת למצדדים ברעותה.
מה שמלהיב אותי שהייתה התפתחות לעבר הסובלנות הדתית, שהונחו בפרשה שלנו נדבכי הסליחה והמחילה בחיי המשפחה השסועה לאחר תהליכי קנאות חשוכה והתמכרות לשקר, כמו השקר המכאיב של בנים לאבא על גורל בנו האהוב, שחיה רעה טרפה אותו, כשהם למעשה מכרו את הבן האהוב לסוחרים בבני אדם. התורה פונה אלינו, שאת נדבכי הסליחה והמחילה נבססם ונעמיקם בכל מערכות חיינו. נסלק מחיינו שנאה עיוורת ומתמדת לאחר, כי דעותיו שונות מדעותינו.
כשאני חוזר ומעיין בפרשת השבוע, כואב לי לקרוא גילוי דעת שהגיע אלי, עליו חתומים חמישים רבנים, באותו גילוי דעת קוראים הרבנים לכל אזרח בישראל לקיים את מה שהם קוראים - איסור מן התורה למכור בית או שדה בכל מרחבי ארץ ישראל לנוכרי. כואב לי לקרוא גילוי דעת של רבנים מכובדים, המתעלמים מכל ציווי הסובלנות בפרשת השבוע שלנו והתעלמות מוחלטת מכל הציוויים ההומאניים שבתורה, הדורשים יחס הוגן לגר ואפילו דרישה לאהבת הגר. מצער, שחמישים רבנים פגעו בדרישה בספר דברים פרק י' פס' י"ט:
"וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".