אחד הצריפים ש"ירש" המחנה הצבאי בנאות הכיכר מ"חוות הבוקרים" היה צריף מוארך שגגו עשוי פח. הצריף נבנה מתחת למצוק שגובהו כ-10 מטרים במרחק מטר-שני מטרים מקיר המצוק ושימש מטבח, חדר אוכל ושק"ם של היחידה. בצריף זה התרחש אסון נורא. היה זה בצהרי יום רביעי, 30 בדצמבר 1970 בשעה 12:10 לערך, בעת שחיילי מחנה נאות הכיכר התיישבו לסעוד את ארוחת הצהרים בצריף חדר האוכל, ששכן, כאמור, לרגלי מצוק במרחק מטר-שניים מקיר המצוק. לפתע ניתקה אבן גדולה (גוש סלע) מהמצוק, פגעה בצריף, חדרה דרך הגג למטבח ונפלה בין הסירים. חיילים שהיו במטבח זינקו החוצה בבהלה. החילים בחדר האוכל שמעו אומנם רעש חבטה חזק מכיוון המטבח אולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת לאירוע. מיד לאחר מכן קרס המצוק כולו ועל הצריף נפלו שני אבני גושי סלע גדולים נוספים. בעת נפילת הסלעים סעדו בחדר האוכל או שהו בפתחו למעלה מ-30 איש, רוב רובם, חיילים בשירות סדיר בגילאי 20-19. גושי הסלע שנפלו על הצריף ובסביבתו היו גדולים וכבדים בגובה 3 מטרים וברוחב 5-4 מטרים. הצריך נמעך כליל. חלק גדול מהחיילים ששהו בו נמחץ למות או נקבר חיים תחת הסלעים הכבדים והריסות הצריף. אחרים חולצו פצועים ונותרו בחיים בשל העובדה שהסלעים נפלו מימינם ושמאלם או שעמדו או ישבו בפתח חדר האוכל והצליחו להימלט מיד ולכן ניצלו. אחד החילים שניצל יוסף פרל סיפר: "הייתי באמצע הארוחה, לפתע ראיתי את הקיר ממולי וחלק מהתקרה מתקרבים אלי קפצתי ממקומי וזינקתי אל החלון הקרוב והצלחתי להימלט". חיל אחר שהיה בין הסועדים בצריף בעת ההתמוטטות וניצל בנס סיפר: "הרגשתי דחיפה נפלתי אל מתחת לשולחן התחלתי לנשום אבק, שמעתי צעקות ראיתי חלקי גופות. הפועל שישב לידי אך לפני דקות ספורות נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. מישהו משך אותי וניער מעלי את האבק הרב". חייל אחר, ישראל בן-יקר מבת ים, סיפר לעיתונאים: "בדרך כלל אני אוכל בצריף בשעה 12 עם כל החילים והפעם נשלחתי למשימה מחוץ לבסיס ואכלתי במקום אחר". קבוצת חיילים אחרת מהמחנה הצבאי נאות הכיכר איחרה לארוחת צהריים כי הייתה עסוקה בחיפוש אחר נער שאבד בדרכו מצאלים למצדה.

חיילים ששהו מחוץ לחדר האוכל חשו לחדר האוכל לשמע זעקות חבריהם הלכודים מתחת לערימות העפר והריסות הצריף. הם הזעיקו עזרה והחלו לחפור בידיהם ובאתים בניסיון לחלץ את הלכודים, שחלקם נקברו ממש חיים. המחזות היו קורעי לב, זעקות ואנחות כאב נשמעו מתחת להריסות "ראינו חלקי גופות זזים", סיפר אחד החילים. דקות ספורות לאחר התרחשות האסון, הועברה הודעה על שהתרחש למפקדת פיקוד דרום. בהודעה צוין כי יש נפגעים רבים. כעבור כשעה, בסביבות השעה 1 בצהריים, נחת במקום מסוק חיל-האוויר ובו צוות רפואי ופינה פצועים לבית חולים. זמן קצר לאחר מכן נחת במקום מסוק נוסף. בסביבות השעה 4 אחר-הצהריים הובא למקום ציוד מכני כבד ממפעלי ים המלח הנמצאים בסמוך, ובהמשך הגיעו גם כלים של חיל ההנדסה. וכן הובאו טרקטורים מהישוב החקלאי נאות הכיכר הסמוך. היה צורך בהרמת סלעים במשקל טונות כדי לחלץ הלכודים. פעולות החילוץ והעברת הפצועים נמשכו ברציפות והתנהלו עד שעות לילה מאוחרות לאור זרקורים ולפידים. עד חצות הוצאו כל הפצועים וההרוגים שהיו קבורים מתחת לטונות של סלעים ועפר. הגופות הונחו זו ליד זו בתוך סככה גדולה שניצבה לא הרחק מצריף חדר האוכל. במהלך פעולות החילוץ הגיעו למקום האסון שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד הדרום אריאל שרון. מאוחר יותר הגיעו למקום, הרמטכ"ל חיים בר לב והרב הצבאי הראשי האלוף שלמה גורן עם אנשי הרבנות הצבאית והחלו במלאכת זיהוי הגופות. באסון נהרגו 20 בני אדם, ועשרה איש נפצעו, חלקם קשה. בין ההרוגים אנדרה מצליח אחיה של אשת הטלוויזיה רינה מצליח. עד לאירוע שריפת יער הכרמל היה זה אסון טבע הגדול ביותר שהתרחש מאז הקמת המדינה. למחרת האסון ביקרה במקום ראש הממשלה גולדה מאיר.

זמן קצר לאחר האירוע מינה אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון. יצוין כי מספר שנים לפני האסון אירעו באזור נאות הכיכר מקרים של הינתקות גושי אבן שאף חסמו דרכים באזור. דווח שהיה אף על מקרה מספר שנים לפני האירוע, שצריף של אכסניית הנוער בסדום נקבר על-ידי מפולת עפר ובדרך נס היה ריק מאדם. בעקבות המקרה הורה הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים שכדאי לפנות את כל המבנים שנמצאו בסמוך למצוקים שבאזור. ואכן, בסופו של דבר פונו כל המבנים האזרחיים מאזורי הסכנה. הגאולוג דן גירסון מהאוניברסיטה העברית בירושלים אמר בראיון לעיתונות יום לאחר האסון, כי אזור נאות הכיכר מועד לפורענות בכל הנוגע להתמוטטות צוקי סלע ולא פעם התריעו גורמים מדעיים באוזני האחראים באזור על סכנה זו. אך לא תמיד שעו האחרים על האזור לאזהרות אלו.

ועדת החקירה, שמונתה על-ידי אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון לבדיקת האסון, קבעה במסקנותיה כי האסון נבע מתופעה מוכרת באזור: גשמים שירדו באזור בימים שלפני ההתמוטטות, ערערו את יציבות המצוק. לא ראיתי במסקנות הוועדה התייחסות רחבה ומעמיקה לאחריות צה"ל לאסון ועד כמה היו מודעים בצה"ל לסכנת ההתמוטטות באזור. אגב, פרט שלא פורסם ולא ידוע לרבים בעת שאירע האסון בצריף חדר האוכל, כמעט והושלמה במחנה הצבאי נאות הכיכר הקמתו של מבנה חדר אוכל חדש והוא עמד להיפתח שבועות ספורים לאחר האסון. דומה, שסיפור האסון הוצנע משהו במשך שנים, אולי כדי להצניע ולהסתיר מחדלים של מפקדים ואת אחריותם ואחריות צה"ל לאסון שהיה יכול להימנע. גאולוגיים ומומחים בתחום אמרו בראיונות לעיתונות כי צה"ל היה חייב להיות מודע לסכנה ולפנות את המבנים מבעוד מועד, פעולה שהייתה מונעת את האסון.

הבסיס הצבאי נאות הכיכר עמד במקומו עד 1997. במקום האסון מול הסלעים שהתמוטטו הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים ועליה חקוקים שמות 20 הרוגי האסון ואלה שמותיהם: אליהו הוכברג, אליהו דוד פירסט, אנדרה מצליח, אריה ברוק, דוד אברג'ל, חיים מיארה, חנניה קסו, יהודה חביב נעימי, יחיא עאמר, יששכר (סוחה) פרוביאלר, מאיר אביצדק, מאיר בוסני, מאיר בילר, מקס (ניסים) בן חמו, משה ארגובי, סאלח עלי, סלים שיבלי, פהמי אבופחר, רפאל (פרטניק) ארליך. שלום ביטון. נמסר כי מדי שנה נערך טקס לזכר הרוגי האסון ברחבת האנדרטה שהוקמה לזכרם.