התמוטטות הגוש הסובייטי לפני שלושה עשורים פתחה תהליך של התרחקות בין ארה"ב לאירופה והתרופפות השותפות ביניהן. מגמה זו הואצה בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ. ברקע: העדר איום אסטרטגי על מדינות אירופה ועל ארה"ב, ובמקביל האפשרות להוביל מדיניות במסגרות וארגונים בינלאומיים שונים כתחליף לדיאלוג בילטרלי. בנוסף לכך באו הנכונות האמריקנית להשתמש בכוח צבאי כדי לקדם יעדים ואינטרסים, בניגוד לסלידה האירופית מכך, כמו גם התפנית הגיאו-אסטרטגית והכלכלית האמריקנית לאסיה לנוכח עליית סין.
מתחת למעטה דק של "עסקים כרגיל" התגלעו בין המדינות משני צידי האוקיינוס האטלנטי בארבע השנים האחרונות חילוקי דעות מהותיים. בעוד אירופה המשיכה לראות במערכת החוק, במוסדות ובדיפלומטיה הבינלאומיים, אבני יסוד לניהול מדיניות בזירה הבינלאומית, ארה"ב העדיפה את דרך הפעולה הנפרדת, הרואה בערוצים ובכלים הבינלאומיים מכשול ליישום מדיניות, ובשותפים המסורתיים יותר אויבים מאשר שותפים לקביעת ולביצוע המדיניות, שבמרכזה העמדת האינטרס האמריקני תחילה. את מורת הרוח של מנהיגי אירופה מהתנהלותה של ארה"ב וטראמפ לווה זלזול בו ושמירת מרחק - עוד בטרם שולב המושג "אמריקה תחילה" בשיח הבינלאומי.
ואולם, בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות מגבירה את הסיכוי לחידוש הדו-שיח האסטרטגי בין אירופה לארה"ב, שהוא כה חיוני להתמודדות מוצלחת עם האתגרים והסכנות הנשקפים לערכים ולאינטרסים, כפי שהם מוגדרים על-ידי האיחוד האירופי והממשל האמריקני הנכנס. ביטוי לכך נתנו המפלגה הדמוקרטית במצעה וביידן במהלך מסע הבחירות ולאחריו. גם האיחוד האירופי פרסם הצעה לסדר יום טרנס-אטלנטי ולשיתוף פעולה עולמי שייקח בחשבון את יחסי הכוחות והמציאות הגיאו-פוליטית והטכנולוגית המשתנה בזירה הבינלאומית. המתווה שגיבשה נציבות האיחוד פורסם תחת הכותרת "סדר יום חדש של האיחוד האירופי וארה"ב לשינוי עולמי" וכן המלצות של קבוצת חשיבה במסגרת "נאט"ו 2030 מאוחדים לקראת עידן חדש".
ברקע לשותפות הטרנס-אטלנטית נמצאת מערכת ערכים משותפת, המושתתת על כיבוד זכויות האדם וחרויותיו, שוויון מגדרי, זכויות מעוטים, שלטון החוק, דמוקרטיה ומולטילטרליזם שבהיבט הכלכלי נשען על שוק חופשי וסחר בינלאומי מוסדר והוגן. הצד האירופי מציע לכלול בסדר היום הזה גישה משותפת לשורת נושאים עולמיים ואזורים. האיחוד האירופי הציב בראש סדר העדיפות את המאבק במגפת הקורונה והיציאה מהמשבר הכלכלי שנגרם בעטיה ואת האג'נדה הירוקה; נושאים טכנולוגים; סחר; סטנדרטים לסדר הדמוקרטי וכן חיזוקו והרחבתו.
עקרונות אלו מאותגרים אסטרטגית ואידיאולוגית על-ידי מדינות ותנועות שונות ובראשן סין ורוסיה. שתיהן הפגינו בשנים האחרונות אסרטיביות גוברת בזירה הבינלאומית, תוך איום על היציבות באזורים שונים ברחבי העולם. להערכת המדינות החברות בנאט"ו, לארגון יש חוסן ועוצמה כלכלית וטכנולוגית שיאפשרו לו להתמודד עם האתגרים, אך לשם כך יש לתגבר את התאום ביניהן ולהסכים על מצע וסדר יום לפעולה משותפת.
על ישראל להקדיש מחשבה לעמדותיה בנושאים, שלגביהם מסתמנת הסכמה עקרונית בין ארה"ב לאירופה:
מערכת ערכים. הדבקות של אירופה וארה"ב בערכי הדמוקרטיה, חרויות אדם, שלטון החוק והמערכת המשפטית והמוסדית הבינלאומית, כבסיס לפעולה טרנס-אטלנטית משותפת, עלולה לאתגר כמה מדינות וביניהן ישראל. זאת, שכן ישראל הולכת ומצטיירת בקרב קבוצות שונות באגף הליברלי של הציבור האמריקני וגם באירופה כפועלת במקרים שונים בניגוד למערכת ערכים זו. ראייה זו את ישראל בקרב כמה ממשלות במדינות החברות באיחוד האירופי, נוסף למדיניות ממשלות ישראל בנושא ההתנחלויות, הביאו בשנים האחרונות לשיתוק הדו-שיח המדיני בדרג הבכיר. התחדשות הדו-שיח הטרנס-אטלנטי ושיתוף הפעולה העשוי לנבוע ממנו עלולים לחזק דימוי שלילי של ישראל גם בוושינגטון בקשר לחוסן הדמוקרטיה בה ושמירתה על זכויות הפרט ושלטון החוק.
הגרעין האירני. האיחוד האירופי ברך את ביידן על כוונתו לחזור למסגרת הסכם הגרעין עם אירן והדגיש, כי ההסכם אומץ על-ידי מועצת הביטחון בהחלטה 2231 בהסכמת ארה"ב. ביידן והשותפות האירופיות להסכם הגרעין הצהירו, כי חזרה להסכם תהיה נקודת מוצא לדיוני המשך בנושאים שחלקם קשורים אליו, ואחרים - טילים והתנהלות אירן במזרח התיכון - שלא טופלו במסגרתו. יוזכר שמחויבותה של ארה"ב להסכם וגישת ישראל לסוגיה זו גרמה נזקים משמעותיים ליחסי ישראל-ארה"ב ולחידוד המחלוקת בינה לבין האיחוד.
לאור זאת ולנוכח כוונת ביידן לשוב להסכם, על ישראל לגבש עמדה מושכלת, המביאה בחשבון את לקחי המערכה נגד הצטרפות ארה"ב להסכם (2015, תקופת הנשיא ברק אובמה), את משמעויותיה של פרישת ארה"ב ב-2018 ממנו, שגררה רצף הפרות אירניות של סעיפיו וגם את מדיניות "הלחץ המירבי" האמריקנית נגד אירן, שנראה שביידן מתנגד לה. המשך המדיניות הישראלית הנוכחית יצור עימות עם הממשל הנכנס (או תיתקל בהתעלמות מצידו) וגם עם האיחוד האירופי.
התהליך המדיני בין ישראל לפלשתינים. בעוד המפלגה הדמוקרטית והאיחוד האירופי חולקים הסכמה בדבר הצורך בפתרון מוסכם על בסיס שתי מדינות, אין ביניהם זהות מלאה לגבי סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. בניגוד לעמדת האיחוד האירופי, המצע הדמוקרטי לא מזכיר את גבולות 1967. במצע הדמוקרטי יש הכרה בירושלים בירת ישראל (ללא התייחסות נפרדת למזרח העיר), בעוד האיחוד מתייחס לכל ירושלים כמקשה אחת ולמזרח העיר כחלק מהשטח שנכבש על-ידי ישראל ב-1967. זאת ועוד: על-אף ההכרה בירושלים בירת ישראל, המצע הדמוקרטי מזכיר, כי הסטטוס של ירושלים הוא נושא למו"מ במסגרת הדיונים על הסדר הקבע. בעוד האיחוד האירופי מתנגד להתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון, מצע המפלגה הדמוקרטית מביע התנגדות להרחבתן.
בצד הבדלי העמדות עם ארה"ב, שתהיה להם משמעות אם וכאשר יחודש המו"מ הישראלי-פלשתיני, האיחוד ממליץ להוביל עם הממשל פעולה משותפת לקביעת התנאים להתקדמות משמעותית בתהליך המדיני ובמיוחד על-ידי פעולה משותפת להפחת רוח חיים בקוורטט המזרח-תיכוני. בדיאלוג שיתפתח עם הממשל האמריקני בהקשר לתהליך המדיני, תצטרך ממשלת ישראל להציג מתווה כולל להתקדמות, שיכלול התייחסות לנושאים רגישים דוגמת המשך הבנייה בהתנחלויות קיימות, וכן להעלות הצעות לשיפור המצב הכלכלי בגדה וברצועת עזה כולל פעילות כלכלית פלשתינית בשטח C. התנגדות ישראלית סוחפת לפעולות פרטניות, כמו חידוש המימון האמריקני לאונרא או דיונים במסגרת הקוורטט, עלולה לגרום מתיחות עם הממשל.
מזרח הים התיכון. בשני צידי האוקיינוס האטלנטי התחדדה ההכרה בכך שטורקיה הופכת למטרד אסטרטגי. דיאלוג אירופי-אמריקני בסוגיית ההתמודדות עם טורקיה הוא מסגרת שתהיה נוחה לישראל, המעדיפה שחילוקי הדעות הבילטרליים בינה לבין טורקיה לא ימקדו תשומת לב בינלאומית. עם זאת, אין לישראל עניין ביצירת רושם שהיא דוחפת לצעדי הרתעה וענישה נגד טורקיה.
לסיכום: כניסתו של ביידן לבית הלבן מהווה הזדמנות לפתיחת דף חדש במערכת היחסים הטרנס-אטלנטית. עדיין מוקדם להעריך את היקף השינוי במדיניות האמריקנית, אך צפוי שבצד חילוקי דעות, ייעשה מצד ארה"ב מאמץ לתאם עמדות עם האיחוד האירופי בשורת נושאים שיעצבו את המציאות הגיאו-אסטרטגית בעשורים הבאים, חלקם בעלי רלוונטיות רבה לישראל. טוב תעשה ישראל אם תיקח בחשבון את השינויים המסתמנים ותגבש עמדות, בפרט על סמך הערכה שבסוגיות בעלות חשיבות עבורה יציגו הממשל האמריקני והאיחוד האירופי עמדות מתואמות.
