האתגר הטכנולוגי והמדעי הבא של ישראל: הבינה המלאכותית

פורום תל"מ (תשתיות לאומיות למחקר), שבו חברים משרדי ממשלה וגופים ציבוריים, החליט לפני ימים אחדים לאמץ את המלצותיה של ועדת מומחים בראשות ד"ר ארנה ברי, מבכירות ההיי-טק הישראלי, כיצד המדינה צריכה לקדם את תחום הבינה המלאכותית בישראל. לפי ההחלטה, יועבר לטובת הנושא בשנים הקרובות סכום של חמישה מיליארד שקלים, כאשר חצי מיליארד מהם יינתנו מיד לטובת שורה של פעולות שאמורות לקדם את ישראל לעמדה מובילה בתחום. עבודת הוועדה הייתה מקצועית ומקיפה, ויצרה מפת דרכים ברורה מה נדרש לעשות ובאיזה תעדוף. יש בוודאי קוראים שיטענו, ובצדק, שלא מדובר בתחום חדש, גם בישראל - הוא קיים במשך שנים במערכות צבאיות וביטחוניות אחרות, כמו גם במערכות הנדסיות ובטכנולוגיות מורכבות. אלא שלאורך השנים חלו בו התפתחויות, ומדינת ישראל צריכה להדביק את הקצב.

שינוי משמעותי במערכת היחסים שבין האדם למכונה

קחו למשל את עולמות ה-BI והביג דטה, שמשיקים לעולם הבינה המלאכותית. אלה מטפלים באתגר שעומד בפני כמעט כל הארגונים, ובשנים האחרונות יותר מכל: התפוצצות הנתונים, והצורך לנתח ולהבין אותם. המגזרים העסקיים הבינו שאנליטיקה נכונה של מידע רב, שזורם בערוצים שונים בתוך הארגון ומחוצה לו, הוא ביצת זהב, שיכולה להצעיד את העסק קדימה ולהעצים את הבידול התחרותי שלו. תחום הבינה המלאכותית השימושית נועד לסייע באתגר הזה. אלא שמדובר באתגר גדול בפני עצמו, משום שיש ל-AI יכולות חישוביות אדירות, שמשנות בצורה משמעותית את מערכת היחסים שבין האדם למכונה. הבינה המלאכותית מאפשרת לקבל החלטות, לנתח מצבים ולחזות אסונות או מגמות באופן שמוח האדם לא מסוגל לעשות. זאת אחת הסיבות, אם לא הסיבה המרכזית, שהבינה המלאכותית מהווה כלי מרכזי בפעילות של מוסדות וארגונים שמקבלים החלטות ומבצעים תוכניות לטווח ארוך. היא גם קיימת במערכות תפעוליות שיודעות להניע דברים בצורה אופטימלית, ובעיקר מסייעת לחקור ולהבין טוב יותר את מה שנראה לנו שאנחנו מבינים, אבל בדרך כלל ממש לא.

המרוץ העולמי לבינה מלאכותית

התובנה שהמדינה צריכה להתערב בתחום הבינה המלאכותית ולהקצות לכך משאבים החלה לחלחל לפני כשנתיים, בדוח של רשות החדשנות. הדוח סקר את השקעות הענק של מדינות בעולם בעולם זה - ארצות הברית, סין, אירופה ומדינות נוספות. כולן גיבשו תוכניות אסטרטגיות לקידום התחום אצלן, ולמעשה קיים בעולם מרוץ לבינה המלאכותית. לישראל יש פוטנציאל גדול להיות בין המדינות המובילות במרוץ הזה, משום שעל-פי אותו דוח, היא ממוקמת במקום השלישי במספר הסטארט-אפים הפעילים בתחום (1,400, נכון לראשית 2019) - אחרי הסינים והאמריקנים. רוב החברות הללו קמו בחמש השנים שלפני פרסום הדוח, כאשר מחצית מהן נמצאות, או לפחות נמצאו לפני כשנתיים, בשלבי מו"פ, והיתר פיתחו פתרונות לתחומים כגון האנליזה העסקית והבריאות (שלאחר מכן, בחודשים האחרונים, תפס תאוצה, בגלל הקורונה). לכאורה, אפשר לומר שהתעשיה יכולה להסתדר לבד ולמקם את ישראל גבוה בצמרת הטבלה ללא התערבות ממשלתית. אולם, דווקא המציאות הזו מבליטה את הצורך שהממשלה תכניס את היד לכיס, מפני שהיא יכולה לסייע היטב ביצירת האקו-סיסטם. המדינות המובילות האחרות משקיעות סכומי עתק בתחום, וממשלת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, ולנו, להישאר מאחור.

ובכל זאת, יש חסמי צמיחה

החסמים שמונעים מהתעשיה הזו לצמוח עוד יותר בישראל הם מחסור בהון אנושי מיומן, נגישות מוגבלת למאגרי מידע ממשלתיים וציבורים לשימוש חברות צעירות, מחסור בתשתיות מחשוב והעדר התאמות של כללי אתיקה ורגולציה. הנושאים האלה, שהועלו בדוח של רשות החדשנות, תורגמו להמלצות של הוועדה בראשות ד"ר ברי. עכשיו השאלה היא כיצד הממשלה, על הרשויות השונות והמשרדים השונים שלה, תדע למנף את זה - הן במשאבים כספיים והן בפעולות אחרות. כמו בהרבה דברים אחרים, גם כאן, כנראה שהתעוררנו קצת מאוחר. אלא שזה לא מאוחר מדי: מה שצריך הוא שהממשלה, גם כממשלת מעבר, תיישם את המסקנות האופרטיביות של המומחים מיד, כדי לאפשר לישראל להיות מובילה עולמית גם בתחום הבינה המלאכותית.