הרעב כופר

עשר שנים לפרוץ האביב הערבי, שליטים נפלו אך המצב לא השתפר, אלא החמיר עוד יותר. בסוריה המשטר שרד הודות למעורבות זרה של רוסיה, אירן וחיזבאללה, אבל העם לא שרד. מחציתו הפכה לפליטים בארצם ובחו"ל, מאות אלפי בתים נהרסו וחלקים מהמדינה נשלטים על-ידי כוחות זרים. סיבות רבות הביאו לפרוץ האביב הערבי. השחיתות, העריצות, דיכוי החרויות ומלחמות פנימיות. אבל מעל לכל העוני, המצוקה של האקדמאי הטוניסאי שעסק במכירת ירקות הביאה אותו לשרוף את עצמו, דבר שהדליק את תבערת האביב הערבי בכמה ממדינות ערב. העוני בעיקר גרם לרוב ההפיכות והמהפכות בעולם הערבי. אמר הנביא מוחמד: "הרעב כופר "אלג'וע כאפר". כשהודו קיבלה עצמאות, נשאל גאנדי אם הוא מאושר? השיב לא, והוסיף: אני בהופעתי צנום וכמעט עירום, מייצג אומה של רעבים ועירומים, והאורז בשביל העם ההודי חשוב יותר מן החרות. בבחירות במצרים שהעלו את האחים המוסלמים לשלטון, נשאלה אישה בצאתה מחדר הקלפי עם ילדיה הקטנים, מה הצבעת? השיבה: "האחים המוסלמים כי נתנו לנו אוכל, "אעטונא טעאם".

סכסוך של להיות או לא להיות

ערב הסעודית רואה במשטר האירני סכנה ממשית לקיומה. ביטוי לתפיסה זו מופיע במאמר בעיתון הסעודי הנפוץ "אלג'זירה" מאת הפרשן עבדאללה מוסא אלטאיר, 7.12.2020. להלן כמה תובנות ממה שכתב: - מאז 1979 אירן מתנהלת על-ידי שני ראשים: איחוד אמונתי של המנהיג הרוחני העליון "ויליאת אלפקיה" שפטור מתשאול כלשהו, והראש האחר הוא הנשיא הנתמך על-ידי המנהיג העליון". - מאז, אירן מתנהלת כמהפכה או הפיכה ולא כמדינה. החוק האירני קובע שאירן מנהלת מהפכה דתית-איסלאמית לא רק בתוך אירן, אלא בכל העולם, והמגמה לשלוט בעולם המוסלמי תחת ההנהגה השיעית (למרות שהשיעים מהווים לא יותר מ-11% מכלל המוסלמים. ש.מ.) - הצבא ומשמרות המהפכה ממלאים משימות אלוהיות בכל העולם והן הפצת האיסלאם, ולא רק ההגנה על גבולות המדינה. - סעיף 12 של החוקה קובע שהדת של האירנים היא השייכות לאמונה של 12 הכיתות השיעיות שנקראות "אלג'עפריה". - הארגונים השיעים, כמו חיזבאללה בלבנון, החותים בתימן והקבוצה השיעית בעירק "אלחשד אלשעבי", מממשים את האמונה השיעית של אירן. - מטרת שלטון "ויליאת אלפקיה" באירן היא לשלוט במקומות הקדושים של האיסלאם בערב הסעודית. לאור עובדות אלה, הסכסוך בין סעודיה למשטר האירני הוא סכסוך על קיום ולא סכסוך מדיני.

דמוקרטיה לא רק הצבעה

קאסם חדאד הבחריני הוא אחד המשוררים הערבים הנאורים בעידן הזה. הוא מתאר בצבעים קודרים את מצב האומה הערבית בימינו ומותח ביקורת קשה על ההנהגה הערבית שמובילה לתהום ובכך הוא מתכוון לאנשי הדת הקיצוניים המספסרים בערכי הדת וגם לאלה שתוקפים את הפונדמנטליסטים בלי להציע אלטרנטיבה. ככה זה בלי שנדע מי פחות הרסני ופחות מוביל לשאול ולאבדון. בעידן הזה אנו עדים לעריצים ודיקטטורים שמנפנפים בסיסמאות הדמוקרטיה יותר מאשר העמים המדוכאים. בעצם, הדמוקרטיה היא אמצעי להאריך את משך שלטונם. דמוקרטיה איננה רק סיסמאות, הצבעה ופרלמנט. מהות הדמוקרטיה היא ההגנה על זכויות האזרח הקטן והבטחת חרותו. ערבים קיבלו בעבר את יצירות המערב באופן דוגמתי וכך זה בימינו, ללא ויכוח נאור המבוסס על הטלת הספק שהוא תנאי הכרחי לנאורות.

פרלמנט ללא נשים

בבחירות האחרונות למועצת האומה בכוויית נפלה הפתעה. אף אישה לא זכתה, למרות שהשתתפו בבחירות 29 מועמדות. בבחירות הקודמות זכו הנשים במושב אחד מתוך 50 חברי מועצת האומה. התקשורת הערבית מנסה לעמוד על פירוש התופעה. מדברים על הנשים הנשואות שמצייתות להוראות בעליהן שלבחור אך ורק גברים. ומה עם הרווקות? נשים שמוחות על התופעה מלינות על כך שבכווית יש חברה גברית שחושבת שמקומה של האישה הוא במטבח. מדברים גם על החברה השמרנית. בתוצאות הבחירות יש כמה שינויים חיוביים לעומת קיפוח הנשים. השיעים זכו ב-6 מושבים מתוך חמישים וכוחם הצטמצם. האחים המוסלמים 3 מושבים לעומת 4 שהיו להם. חיזבאללה הכוייתי שתומך בלבנוני הפסיד שני המושבים שהיו לו. לאופוזיציה יש 20 מושבים ואינה מהווה איום על יציבות המשטר. בקשר לנשים, החברה במדינות המפרץ ובמיוחד בבחריין הפכה יותר ליברלית. בבחריין הנשים תופסות 33 אחוזים בסגל הדיפלומטי. יש שגרירות בחריין במדינות אירופה, ובוושינגטון שירתה כשגרירה אישה יהודיה במרוצת 5 שנים, זאת היא הודא נונו בוגרת אוקספורד, מצאצאי מהגרים עירק במאה ה-9. הנשים בבחריין ממלאות עוד תפקידים יוקרתיים בתקשורת וגם ראש אגודת העיתונאים - אישה.

יחדיו נגד אויב המין האנושי

עיתון עוכאז' הסעודי 23.11.2020 הסופר יוסף נאצר אלסוידן: מצער מאוד שחלפו שבעה עשורים ויותר, שגילו הערבים את הזיוף והאשליה של ספרות התעמולה הפאשיסטיים, לאומנים ודתיים שטענו כי מדינת ישראל ועמה הם תאים סרטניים ומדינת כנופיות וחלאת האנושות, עוד ביטויים מזוהמים כאלה, עד כדי כך שאחמד שוקיירי הקיא את הקריאה לזרוק את היהודים לים התיכון. הישראלים נכנסו ללבנון, לביירות ולרצועת עזה. אך הם עזבו בלי לקחת איתם ולו אבן אחת, בעוד הנפשע נסראללה ממשיך לטעון שניצח. בימים אלה אנו שותפים לאחינו בנסיכויות המפרץ כשהם מקבלים החלטה עצמאית לנרמל את יחסיהם עם ישראל ולהקים שגרירויות, שיקרינו חיוב על כל המזרח התיכון. הגיע הזמן שהערבים וישראל ישוטו יחדיו באוקיינוס הגועש שבו המשטר של האייתואללה באירן מתפשט בארבע מדינות ערב, משטר שהפך לאויבם לא רק של עמי האזור, אלא לכל המין האנושי.