בשבועות האחרונים שלו בבית הלבן מעניק הנשיא דונלד טראמפ בסיטונות חנינות והקלות בעונש למקורביו ובני משפחתו. רבים זועמים על מהלך זה ורואים בו ביזוי ברור של שלטון החוק. עזיז חוּק, מרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו ומי שהיה עוזר משפטי של השופטת רות בדר-גינזבורג, מציע בוושינגטון פוסט מבט שונה. לטענתו, צעד זה דווקא עשוי לקדם את הטלת האחריות בדרך יעילה יותר מאשר האכיפה הפלילית: חקירות של הקונגרס היכולות להוביל לחקיקה ורפורמות, שימנעו בעתיד התנהגות פסולה של הנשיא ומקורביו.
אפילו אם טראמפ יגיע עד לקיצוניות של מתן חנינה לעצמו, יהיה בכך יתרון: כך יוכלו סוף-סוף בתי המשפט הפדרליים לפסוק אחת ולתמיד שחנינה כזאת אינה חוקית. אין זה בטוח שכך ייפסק, אך חוּק מעריך שטובים הסיכויים לכך, לנוכח עוצמת הטיעונים נגד חנינה עצמית ונטייתו של בית המשפט העליון לפרש את סמכויות הנשיא בהקשר הנרחב של העקרונות הדמוקרטיים הקבועים בחוקה.
חוּק מבקש להתמקד תחילה במשמעות החנינות על חקירות של הקונגרס. דמוקרטים רבים בבית הנבחרים אומרים שימשיכו אחרי 20 בינואר את התביעות והחקירות שמטרתן להטיל אור על מעשיו הפסולים של טראמפ. דווקא בלי החנינות, חקירות כאלו עלולות להיקלע למבוי סתום. מכשול מרכזי הוא התיקון החמישי לחוקה – הזכות להימנע מהפללה עצמית. תיקון זה יעניק לטראמפ, קרוביו ומקורביו עילה טובה שלא לשתף פעולה עם החקירות.
החקירות יכול לעקוף את התיקון החמישי, אך ההליך מסורבל. בכל פעם בה עד מסרב לענות בשל תיקון זה, יכול הבית הרלוונטי להחליט ברוב רגיל לפנות לבית משפט פדרלי בבקשה לצו אשר יורה לעד להשיב, תוך הבטחה שדבריו לא ישמשו נגדו. כל שימוש בהליך זה מחייב להודיע לשר המשפטים מספר שבועות מראש, הוא מגיש את הבקשה ואז ייתכן שיהיה צורך גם לזמן עדים לבית המשפט. ההליך הזה למעשה סותם את הגולל על חקירות הקונגרס.
אולם, מי שמקבל חנינה – מתוך הגדרה שוב אינו נמצא בסיכון של הפללה עצמית, ולכן אינו יכול לשלוף את התיקון החמישי. אם עד כזה מסרב לדבר, המחוקקים יכולים להפעיל כלים מתחום בזיון בית המשפט: קנס יומי הנקבע לפי עושרו של העד ואפילו איום במאסר. מבחינת משפחת טראמפ, הקנסות יכולים להוות תמריץ משמעותי לציית. הכעס על החנינות של טראמפ נובע בחלקו מתוך הנחה שגויה ולפיה הליך פלילי הוא הכלי היחיד להטלת אחריות; כפי שלימדה פרשת ווטרגייט, אפשר להפיק לקחים משמעותיים מאוד גם מחקירה בקונגרס.
מובן שהטיעון הזה חזק יותר כאשר מדובר במי שיודעים מבנים כיצד פעלו קמפיין טראמפ והממשל שלו, ופחות כאשר מדובר בקיצור עונשיהם של רוצחים ומושחתים כפי שעשה טראמפ בשבוע שעבר – מודה חוּק. קשה עוד יותר למצוא משהו חיובי באפשרות שטראמפ יחון את עצמו, אבל אפילו לפעולה שערורייתית כזאת יהיה יתרון: אם בית המשפט יפסול אותה, הכלי הזה יישלל לתמיד גם מנשיאים עתידיים.
טראמפ יכול לפלרטט עם רעיון החנינה העצמית רק משום שמנסחי החוקה לא חשבו שבכלל יש אפשרות כזאת. הם סברו שבעיות עתידיות ייפתרו על-ידי תיקונים לחוקה, אבל התיקונים מחייבים רוב מיוחס בשני בתי הקונגרס ובמדינות – משימה בלתי אפשרית בימים אלו של קיטוב מפלגתי. לכן, יהיה על בתי המשפט לקבוע האם חנינה עצמית היא חוקית.
ראשית, צריך יהיה להיווצר מקרה שיובא להכרעה שיפוטית. כמה פרשנים משפטיים טוענים, כי חנינה עצמית תוכל להיבחן רק אם ממשל עתידי יגיש כתב אישום נגד טראמפ – מה שעשוי לא לקרות. אבל לדעת חוּק, הדבר אפשרי גם אם הקונגרס יזמן את טראמפ לעדות במסגרת חקירה נגד ממשלו והוא יסרב. טראמפ לא יוכל לטעון גם להגנת התיקון החמישי וגם שיש לו חנינה, ואם כן יעשה זאת – יעלה במישרין את שאלת תוקפה של החנינה העצמית.
בית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי אינו צפוי לאמץ חנינה עצמית. שישה מבין השופטים מונו בידי נשיאים רפובליקנים, מתוכם שלושה בידי טראמפ, אבל חנינה עצמית – ושאלת סמכויות הנשיא באופן כללי – היא סוגיה המשותפת לשני האגפים של בית המשפט. הם לא יכריעו רק לפי לשון החוקה (ממנה עולה לכאורה שיש אפשרות כזאת), אלא בהתאם לתפיסה הנוכחית של סמכויות הנשיא והממשל הדמוקרטי. חנינה עצמית נוגדת בבירור את מחויבותה של החוקה למניעת ניגודי עניינים וריכוז כוח בלתי דמוקרטי.
