ארה"ב אינה עומדת בקצב החיסונים

המרכז לבקרת מחלות הודיע בתחילת השבוע (28.12.20), כי בתוך שבועיים חוסנו 2.1 מיליון אמריקנים. זה נשמע מספר מרשים, אך בפועל הוא צריך להדליק נורות אזהרה – סבור פרשנית וושינגטון פוסט, לינה וון. נפתח במספרים. ד"ר אנתוני פאוצ'י אומר כי 85%-80% מהאמריקנים יצטרכו להתחסן כדי להגיע לחסינות עדר. החיסונים של פייזר ומודרנה מצריכים שתי מנות. 80% מהאמריקנים הם 264 מיליון בני אדם, כך שיש צורך ב-528 מיליון מנות. בקצב הנוכחי, יקח לארה"ב עשר שנים להגיע ליעד הזה. אבל בתחילת דצמבר צפה שר הבריאות, אלכס אזאר, כי כל אמריקני יוכל להתחסן ברבעון השני של 2021. כדי לעמוד בכך, יש לצורך לחסן 3.5 מיליון איש ביום. יש סיבות להניח שהממשל לא יוכל להגיע לקצב הזה. נכון שככל שיתרחב ייצור החיסונים, יהיו יותר מנות זמינות ברחבי המדינה. ברט גירויר, עוזר שר הבריאות, טוען שהנתון של 2.1 מיליון מחוסנים הוא נמוך מן המציאות בשל עיכוב בדיווח. לצורך הדיון, מציע הפוסט, נניח שבתוך שבועיים חוסנו 4 מיליון איש. אבל אפילו זה רחוק מאוד מהקצב הדרוש של 3.5 מיליון ביום. זה גם רחוק ממה שהבטיח הממשל לשלב הראשון – 20 מיליון מחוסנים עד סוף 2020. עוד יש לזכור, שקבוצת המחוסנים הראשונה היא של מי שהכי קל להגיע אליהם – צוותי בתי חולים והצוותים והדיירים בבתי אבות. אם אפילו זה לא נעשה כמו שצריך, התחזית למדינה כולה היא עגומה. וון אומרת, שהדבר המדאיג אותה ביותר הוא שבמקום למצוא דרכים להגביר את קצב החיסונים, הפקידים נסוגים מהבטחותיהם. כאשר התברר שהמדינות יקבלו פחות חיסונים מהמובטח, טען הממשל שמטרתו לסוף 2020 לא הייתה לחסן בפועל אלא החיסונים שיופצו. הוא גם הוריד את מספר המנות מ-40 ל-20 מיליון בלבד; דונלד טראמפ הבטיח בנקודה מסוימת 100 מיליון מנות. ויש עוד משחקי מילים: במקום הפצת חיסונים, הממשל מדבר על "הקצאה"; המשלוח בפועל יידחה לינואר, שלא לדבר על הזמן שיידרש לחיסון בפועל. הטיפול בחיסונים מזכיר את הטיפול בבדיקות הקורונה, כאשר טראמפ הבטיח ש"כל מי שירצה – יוכל להיבדק". בכל פעם בה נבדקה הבטחה זו, התברר שהיא כוזבת. במקום להודות שלא היו מספיק בדיקות, הממשל זרע בלבול. תחילה ניסו לנפח את המספרים ולטעון שבוצעו 2 מיליון בדיקות בשבוע – אבל אז הבהירו כמה מומחים, שיש צורך ב-30 מיליון ביום. ואז ניסה הממשל לטעון שאין צורך בכל כך הרבה בדיקות; טראמפ טען ש"הבדיקות יוצרות מקרים" ושהמרכז לבקרת מחלות הורה לבצע בדיקות מיותרות. כאשר גם זה לא עבר, ממשל טראמפ ניסה להטיל את האשמה על המדינות, תוך התעלמות מכך שלא הייתה אסטרטגיה לאומית ושלא ניתנו למדינות המשאבים הדרושים. היה קל יותר לשנות את התירוצים מאשר להודות בכשלים ולתקן אותם. במקום לזרות חול בעיניים, סבורה וון, על הממשל לנקוט שלושה צעדים. ראשית: לדווח בזמן אמת על הפצת החיסונים. הציבור צריך לדעת בדיוק כמה מנות הופצו, חולקו וניתנו. שקיפות תסייע להטיל אחריות על הפקידים ולהפנות משאבים נוספים למקומות הדרושים. שנית: לפרסם את התוכנית כיצד החיסונים החדשים יזניקו בצורה חדה את היקף המחוסנים. מדינות העבירו למרכז לבקרת מחלות את תוכניותיהן הפרטניות, אבל יש צורך באסטרטגיה לאומית הקובעת יעדים שאפתניים אך מציאותיים. שלישית: להכיר באתגרים ולהפסיק את ההתגוננות. הציבור יבין אם היעדים הראשוניים יעודכנו, אך צריכה להיות נכונות ללמוד מהטעויות ולתקן אותן מיד. וון מסיימת באומרה, כי היא עדיין מאמינה שהחיסון יחסל את המגיפה הנוראה הזאת. כדי להגיע לשם, יש לפעול בחודשים הקרובים בדחיפות, בשקיפות ובענווה.