תפישת עולם
התנהלות ג'ייק (יעקב-ירמיהו) סאליבן כיועץ בכיר של מזכירת המדינה הילרי קלינטון ויועץ בכיר של הנשיא אובמה וסגנו ביידן, מלמדים על מרכיבים מרכזיים בתפישת עולמו:
- זיקה עמוקה לאירופה - תרבותית, רעיונית וגיאו-אסטרטגית;
- מדיניות רב-לאומית ושיתופי פעולה עם אירופה, האו"מ וארגונים בינלאומיים;
- מדיניות מונחית זכויות אדם ודמוקרטיה (למרות שמשטרים ערביים מפירים בשיטתיות זכויות האדם ורואים בדמוקרטיה איום קיומי);
- הזדהות עם תפישת העולם המסורתית של מחלקת המדינה למרות
כישלונותיה השיטתיים במזרח התיכון);
-
צמצום מרכיבים צבאיים והרחבת מרכיבים אזרחיים בתקציב הביטחון (בעולם סוער הזקוק לשידרוג כוח ההרתעה של ארה"ב);
- מכנה-משותף רעיוני בין סאליבן לבין
אנטוני בלינקן, מזכיר המדינה המיועד, והקשר האישי בינם לבין הנשיא-המיועד, מלמד שהשניים יהיו ציר מרכזי בגיבוש מדיניות החוץ והביטחון של ג'ו ביידן.
אירן
סאליבן היה שחקן מרכזי בניהול המו"מ על הסכם הגרעין מ-2015. הוא מתנגד ליוזמות לשינוי המשטר באירן, ומעריך שאפשר לנהל מו"מ חיובי ולהגיע לדו-קיום בשלום עם האייתולות. לכן הוא יפעל להסרת הלחץ הצבאי והכלכלי על אירן, ולהצטרפות מחודשת להסכם הגרעין - בדרישה להארכת תוקפו והרחבת נושאיו - כאמצעי לשיפור האמון ושתוף הפעולה בין ארה"ב לקהיליה הבינלאומית.
אבל, כל מדינות ערב הפרו-אמריקניות מתנגדות להסכם הגרעין, כפי שמציג
"ערב ניוז" הסעודי ב-28 לדצמבר 2020: "יש להתמקד ביעד המקורי של הסכם הגרעין שמטרתו הייתה להפוך את אירן למדינה נורמלית שאינה מאיימת על ביטחון מדינות העולם. אין לקבל הסכם המונע מאירן להוות איום ב-15-10 שנות ההסכם, אך יאפשר לה לחזור ולאיים עם תום ההסכם. אין באירן כוח המסוגל למתן את משטר האייתולות. מעצבי ההסכם המעיטו בהערכת ההשפעה השלילית של ההסכם על תוקפנות אירן. ההסכם איפשר לאירן למנף אותו לתמיכתה במשטרים וארגונים פורעי-חוק במזרח התיכון, לקידום פיתוח טילים בליסטים, לרכישת מערכות נשק ולחיזוק משטר האייתולות הרודני".
למעשה, הסכם הגרעין מ-2015, שהוא דוגמה ל
התנהלות רב-לאומית מבית מדרשו של סאליבן, לא הסיט את האייתולות מחזונם הפנאטי והמגלומני להשתלט על המפרץ הפרסי, המזרח התיכון, העולם המוסלמי ושאר אזורי העולם. ההסכם העניק רוח גבית פיננסית ומדינית לשדרוג מעמדה האזורי של אירן, בברכת ארה"ב, ולאיים על קיומם של כל המשטרים הערבים הפרו-אמריקנים, תוך החרפת טרור ומלחמות במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית (שם האייתולות משתפות פעולה עם חיזבאללה וחמאס בהפצת טרור וסמים), וכל זאת במטרה לפגוע ב"שטן האמריקני הגדול".
סעודיה
סאליבן מתייחס לסעודיה ומצרים הפרו-אמריקניות בנשימה אחת עם אויבות ויריבות של ארה"ב כגון קוריאה הצפונית, סין, רוסיה וטורקיה. הוא מטיח ביקורת פומבית בסעודיה על הפרת זכויות אדם והיעדר דמוקרטיה, במקביל להיעדר ביקורת קשה (אם בכלל) כלפי האייתולות בגין חינוך לשנאת "כופרים" ו"סוטים", דיכוי האוכלוסייה, כולל תליית וסקילת מתנגדי האייתולות ולהט"בים, ו
אפליית מיעוטים אתנים ודתיים כמו ערבים, אזארים, טורקים, באלוצ'ים, בהאים, זורואסטרים, יהודים ונוצרים.
סאליבן משתעשע בהנחה שאפשר להגיע לדו-קיום בשלום ולחלוקת-השפעה בין משטר האייתולות השיעי ומשטרי ערב הסונים.
הוא מתנגד למעורבות צבאית של סעודיה בתימן במלחמה בחות'ים השיעים ובעלי-בריתם האייתולות, הממנפים את תימן כבסיס לערעור השלטון הסעודי. סאליבן מאשים את סעודיה בהרג אזרחים חפים מפשע והפרת זכויות אדם בתימן. הוא מקל ראש ב-או מתעלם מ-העובדה ש
מציאות המזרח תיכונית המוסלמית מתנהלת 1,400 שנים לפי עקרונות שאינם מכירים בערכים מערביים כגון חופש, סובלנות ודו-קיום בשלום. מציאות המזרח התיכון מאפשרת לארה"ב בחירה בין משטרים מוסלמים דורסי זכויות אדם פרו או אנטי-אמריקנים.
הוא נוטה להמליץ על השעיית יצוא מערכות נשק מתקדמות לסעודיה, כאמצעי לחץ לשינוי התנהלות בית סעוד. צעד כזה עלול להביא את סעודיה לרכישת הנשק ברוסיה, בסין או באירופה.
מצרים
הנשיא הפרו-אמריקני, סיסי, מוטרד מתפישת העולם של סאליבן, המאשימה אותו בהפרה סוחפת של זכויות אדם, אך רואה ב"אחים המוסלמים" ארגון לגיטימי, פוליטי ואזרחי, למרות שמדובר בארגון הטרור האיסלאמי הגדול בעולם, הפועל להפלת השלטון הצבאי והאזרחי במצרים מאז 1952. סאליבן מקל ראש בעוצמת
איום "האחים המוסלמים" על שלום האזור והעולם. ב-2009 תמך בהחלטת הנשיא אובמה לחבק את "האחים המוסלמים" האנטי-אמריקנים ולזנוח את שלטון מובראק הפרו-אמריקני, ובכך תרם לכרסום באמינות ארה"ב, הפלת מובראק ב-2011 ועלייתם לשלטון של "האחים" ב-2013-2012. חידוש מדיניות זאת עלולה להדק את
יחסי סיסי עם רוסיה, המקיימת קשרים אזרחיים וצבאיים עם מצרים משנות ה-50'.
לוב
סאליבן תרם רבות לעיצוב המתקפה הצבאית של נאט"ו ב-2011, בהנהגת ארה"ב, על קדאפי, שנועדה לשים קץ למלחמה האכזרית של קדאפי במתנגדיו מבית. שלטון קדאפי חוסל, אך לוב הפכה לזירת מלחמות אזרחים עם מעורבות זרה (רוסיה, טורקיה, קטר, איחוד האמירויות, צרפת, איטליה, יוון). לוב גם הפכה לבסיס טרור איסלאמי הפועל באפריקה, מצרים, סוריה, עירק, תימן ואירופה. המתקפה על לוב התבצעה חרף שינוי דרכו של קדאפי, מאז 2003, ממנהיג טרור ללוחם נחוש בטרור האיסלאמי, ולמקור מודיעין ייחודי על הטרור האיסלאמי, בנוסף לנכונותו להעביר את תשתית הגרעין הלובית לארה"ב.
ישראל
סאליבן שותף לתובנה השגוייה כאילו הסוגיה הפלשתינית מרכזית בסדר היום הערבי, מוקד זעזועים אזוריים ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא נוטה להמעיט במשקל ההקשר האזורי והעולמי של יחסי ארה"ב-ישראל, החיוני לאינטרסים אמריקנים הרבה יותר מהסוגיה הפלשתינית, המתעד את ישראל כמכפלן כוח ייחודי עבור ארה"ב, המסייע למאבק ארה"ב ומשטרים ערביים פרו-אמריקנים באיומי האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן, ולפיתוח משותף של טכנולוגיות מתקדמות ביטחוניות ואזרחיות.
תהליך השלום
האם סאליבן יסיק מסקנות נכונות מכישלון כל יוזמות השלום שהתמקדו בסוגיה הפלשתינית, ולכן העניקו לפלשתינים זכות וטו? האם סאליבן מודע לעוצמת
ההסתייגות הערבית מרעיון המדינה הפלשתינית אותה הם רואים כדלק למדורת המזרח התיכון?
האם סאליבן מודע למטרה האסטרטגית הפלשתינית שאינה מתמקדת בגודלה - אלא בקיומה - של המדינה היהודית, כפי שמתעדת
מערכת החינוך הפלשתינית
וההתנהלות הפלשתינית משנות ה-20' של המאה הקודמת?
האם סאליבן יעקוף את הסוגיה הפלשתינית ויתמקד באינטרסים המשותפים של ארה"ב, ישראל ומדינות ערב - כפי שפעלו יוזמי הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו - ובכך יתרום להרחבת מעגל השלום?
