אני מעז בפעם הראשונה לקרוא למרד אזרחי נגד הבינוניות, על כל גווניה, צבעיה, אפיונה. אל תצביעו למפלגה שאספה אנשים שעברו על המדרכה ממול, עניים ממעש, דלים במקצועיות ועשירים בגסות רוח, ובברוטליות לצד הצטיינות באפס מעשה. אל תבחרו בעסקני ביבים, אוספי אשפתות מקרני הרחוב, אנשים שנכסיהם הם הנגד, האנטי, שאינם מסוגלים לכתוב תוכניות עבודה מקצועיות שהמהות עבורם הינה מילה נעדרת. אל תתנו דריסת רגל למועמדים שכל פיתם בסלם מסתכם בשנאה, בפלגנות, בשיסוי, במחלוקת, בבדלנות ובאיבה.
אני מביט על האנשים המאיישים את מרכז העצבים והעשייה במדינת ישראל וזיעה ניגרת בעורפי. אני רואה חלק לא מבוטל של אנשים שייתכן שהם אנשים נפלאים, אנשים טובים, אך ההבנה בצרכי אזרחי המדינה, האחריות, גדולה מהם אלפי מונים ונמצאת מרחק שנות אור מהצורך הקיומי.
כל מפלגה שתבחר אנשים בינוניים אל יהי חלקי עמה. כל מפלגה שהמצע שלה יורכב מעסקנות, אינטרסים אישיים, תככנות וסחר מכר לא תזכה לקולי בשום פנים ואופן.
יהיו מי שיגידו כי אני משרטט בשורות דלעיל פוליטיקה אידאית, פוליטיקה של הוזה אוטופי, חולם חסר תקנה ותלוש המרחף מעלל העננים, ובכל זאת אני מתעקש. אני מתעקש להאמין שלאזרחי מדינת ישראל ראויה הנהגה הפועלת אך ורק למענה. לא שררה קיבלו כי אם עבדות. אנשים איכותיים, מקצועיים, מומחים בתחומם, נטולי אינטרסים אישיים, מגזריים, בעלי אג'נדה אחת. אג'נדת טובת אזרחי ישראל, ללא הבדלי דת מין וגזע, ומדינת ישראל. הבו לנו אנשים מתאימים, מקצועיים, ראויים המסוגלים לשאת את כובד המשא המונח על כתפיהם, לפתחם.
אני רואה בעיניים כלות את הקלות בה חלק מאנשי השלטון, השרים, ראשי ועדות, נושאי משרות מתייחסים לתפקידם, מבזים את מעמדם, מתבזים באי עשייתם בתחום עליו הופקדו, מביטים בהשתאות בתפקידי כלום עם אחריות על שום דבר, תפקידי אוויר אשר הומצאו למען דורשי שררה, כבוד, שכר, אתנן פוליטי.
אני רואה חלק מהאנשים האמורים להכריע את עתיד ילדיי, עתיד הוריי, עתידי. אני חרד ומודאג מאוד שחלק מאנשים אלה אמורים לקבל הכרעות גורליות, משמעותיות, כמו יציאה למבצע צבאי, כמו מתן פתרון לשבר הכלכלי, כמו הכרעה על חוקי יסוד, כמו הכרעה על עתיד מערכת המשפט, כמו וכמו וכמו.
אני עומד ורגליי פקות כשאני רואה את נדידת החולות, את נדידת הפוליטיקאים ממפלגה למפלגה חדשה, בלי מצע, בלי אידאולוגיה, עם סל ערכים מוזמן, נערי גומי המתגמשים לפי הצורך. קראתי משפט חכם המתאים כל כך למציאות המצערת והמדאיגה: היום כבר לא כדאי למות למען האידאולוגיה, עד שאתה מת האידאולוגיה מתחלפת.
אני קורא לאזרחי ישראל, אל תתנו קולכם למפלגה בה העסקנות היא החזון, המשרות הן היעדים והאינטרס האישי הוא המטרה. אנו ראויים לפוליטיקאים אחרים, אנו משוועים לאיכות, למקצועיות. זה אפשרי.
